10 סיבות למה כדאי להשתמש בניידים 1:1

חשבתי שכבר קראתי את כל הסיבות למה כדאי להורות וללמוד עם ניידים 1:1, אבל המאמרון הנוכחי של פטי גרייסון הפתיע אותי. פטי מונה 10 סיבות, שחלקן אולי נשמעות בנאליות אבל יחד עם הדוגמאות והקישורים לאתרים השונים יש הרבה מה ללמוד ממנה.
הסיבה הראשונה היא שהתלמידים לומדים להקליד באופן עיוור וכתוצאה מכך שמלאכת הכתיבה הופכת מהירה פשוטה וקלה הם כותבים יותר.
השניה-התלמידים לומדים לחפש במהירות במנועי חיפוש שונים ושומרים את הקישורים החשובים בדף הדיליגו הכיתתי . כך נוצר מאגר גדול של קישורים משותפים.
השלישית- מודעות גלובלית : השימוש בגוגל ארץ מפתח אצל התלמידים את המודעות הגלובלית.
הרביעית - תרגול נוסף. לתרגל באמצעות חוברות ודפים זה משעמם אך כניתן לתרגל באופן אינטראקטיבי עם משוב מידי ועם משחקים התרגול נעשה מעניין יותר.
החמישית-פרבום בלוגים שכולם קוראים ולא רק המורה דבר המגביר את המוטיבציה לכתיבה ומעלה את המודעות לקהל הקוראים.
השישית- יצירת סיפורים דיגיטאליים. פטי מדגים זאת במספר קישורים לאתרים שבהם ניתן ליצור את הסיפורים.
השביעית - למידה שיתופית משמעותית באמצעות גוגל מסמכים ודפי WIKIS
השמינית -למידה בהקשר התלמידים מחוברים לאתר המאפדר להם להשתתף בסקרים, לקרוא בקול רם ולחלוק את הידיעות שלהם עם עוד משתמשים.
התשיעית- קריאה בלתי פוסקת, מאחר וניתן ליים פר ולהתחיל לקרוא בספר חדש באמצעות הניידים.
העשירית-למידה המבוססת על הנעה פנימית.

כשנכנסתי לקישורים שפטי ממליצה עליהם גיליתי אתרים מדהימים שלא ידעתי על קיומם. במיוחד התאהבתי באתר לכתבית סיפורים של storybird שהוא ידידותי מאד וקל לתפעול. עוד אהבתי את היכולת ללמוד לבד כיצד לתפעל את האתר באמצעות הסייר המהיר (quick tour) שגם מלווה בהסבר קולי וגם בהדגמה של תפעול האתר.
אני ממליצה לכולכם להכנס לקישורים במאמר באנגלית ( מצויינים בתכלת) ולהחשף לשפע האפשרויות שפטי מציעה.
מומלץ בחום!

מעל ומעבר

מיומנויות המאה ה- 21?

הלוואי ותלמידנו עם הניידים ידעו לייצר בשיתופיות כזו תוצרים חדשים ומרשימים. למידה במיטבה!

תפיסת התפקיד שלי כמדריכה בעידן הדיגיטאלי

מהו השם המתאים ביותר לתפקידי? ההצעות הרבות ששמעתי במהלך השנים האחרונות גרמו לי להרהר בכך, שלא בכדי אין עדיין שם מוסכם לתפקיד. השם הראשון שקופץ לראש הוא רכזת תקשוב. אך האם שם זה מגדיר נכונה את התפקיד? או אולי השם מדריכה לפדגוגיה מקוונת מתאים יותר? האם יש לכלול בשם גם את המרכיבים של סוכנת שינוי ומובילת חדשנות? ואולי נכון יותר להשתמש בכינוי מובילת חדשנות טכנו-פדגוגית?

הלבטים על שם התפקיד מעידים על המורכבות שבו ועל ההיבטים השונים שהוא כולל. ניסיתי לפרק לעצמי את שלל המרכיבים של התפקיד והגעתי לרשימה ארוכה מאד, שלמרות ניסיוני לצמצמה ולקצרה, נותרה ארוכה באופן מפתיע.

מרכיבי התפקיד:

v הכרות מעמיקה עם כלים טכנולוגיים

o התעדכנות בכלים חדשים.

o יישום של הכלים בשטח

v למידה לאורך החיים

o קריאה עצמית של מאמרים

o השתתפות בהשתלמויות

o הרחבת רפרטואר הכלים וההתנהגויות שלי כמדריכה

o הבנה של תהליכי שינוי

o הבנה עמוקה בפדגוגיה

o צמיחה והתפתחות אישית

v בחינה מעמיקה של אמונות ודיעות

o עצירה לצרכי התבוננות מעמיקה

o חשיבה על – קיום מתמיד של תהליכי רפלקציה עמוקים

o למידה מהצלחות של אחרים

o בקרה עצמית

o תיקון של הרגלים ישנים

o תקשורת בינאישית

אני חושבת שבתפקידי כמדריכה בעידן טכנולוגי עלי להתמיד בשאילת שאלות , תוך שיפור עצמי והתחדשות מתמדת. למרות שאני אמונה על תחום החדרת כלים טכנולוגיים, ברור לי שאי אפשר להסתפק בכך, ויש לשאוף כל הזמן לשינוי ממעלה שניה ושלישית שבהם הכלים הטכנולוגיים משפיעים על הפדגוגיה ויחד מעצבים משהו אחר סינרגי טוב יותר מהקיים. האיזון הזה בין הפדגוגיה לטכנולוגיה מטריד אותי ומבלבל אותי מאד מאחר ולא פעם אני רואה מורים שרכשו את מיומנות השימוש בטכנולוגיה, אך היכולות הפדגוגיות שלהם נמוכות מאד, והטכנולוגיה מעצימה את חוסר הבנתם הפדגוגית. אז כמדריכה לשילוב התקשוב בהוראה באופן מיטבי אני מוצאת את עצמי לא פעם עוסקת הרבה בפדגוגיה ולעיתים פחות בטכנולוגיה. היבט נוסף בו אני טרודה כל הזמן הוא עד כמה אני מקצועית ומה עלי לעשות עוד על מנת לשכלל את מיומנויות ההדרכה שלי ולהפוך למקצוענית יותר.

כמדריכה אני אמונה על יישום תהליכי הוראה למידה באמצעות כלים דיגיטאליים. אני חושבת שלו הייתי צריכה לעבוד היום במודל של "מורה מקוון" היה לי קשה ואולי גם הייתי נכשלת. בעשור האחרון, כל ההשתלמויות שהעברתי היו בסביבה של מחשבים, בין אם אלה מחשבים במעבדה ובין אם אלה מחשבים אישיים. התמונה של מרצה שמגיעה למעבדת המחשבים, מעלה מצגת ולא מפסיקה לדבר טראומטית בעיני. לשם מה לשבת במעבדה עם מסך מול הפנים אם לא מאפשרים ללומדים לגעת במחשב ולעבוד בו? בכל ההשתלמויות שאותן אני מעבירה אני מקפידה מאד על למידה פעילה, על התנסות אישית. באחת ההשתלמויות זכור לי שהצגתי כלי למפות חשיבה , שהכרתי רק באופן כללי, אך יחד עם המשתלמים חקרנו אותו יחד והכרנו את הפונקציות הרבות שהכלי מכיל. אני מאמינה שמדריך המאמין בעצמו ובמקצועיותו מבין שהוא יכול להציג כלי גם אם אינו שולט באופן אבסולוטי בכל הפונקציות שלו. זה חלק מההבנה שהלמידה היא אינסופית וחלק משיתוף המשתלמים באופן אמיתי בהשתלמות. וגם זה חלק מתפקידי כמדריכה: לאפשר, לפתוח פתח, לסקרן, לעודד חקירה עצמית ולמידת עמיתים. על פי עקרונות האנדרגוגיה- הוראת המבוגרים, יש להפוך את המשתלמים לשותפים בקביעת התכנים אותם ילמדו. איך עושים זאת בהשתלמות? בהצגת כלי באופן כללי לדו' ובאפשור של חקירתו לעומק ע"י המשתלמים עצמם. על מנת לעשות זאת יש קודם לשנות את דפוסי החשיבה של המורים ולהבין שהתלמידים הם שותפים לתהליכי הוראה למידה, ולא רק כלי קיבול להכלה של חומרים ומטרות לימודיות שאנחנו מעוניינים להעביר להם.

פוקס (2002) טוענת שהמדריך צריך להיות אדם מתפתח ומפתח, בעל הכשרה ספציפית בהדרכה, ומידה של מוטיבציה להמשיך ללמוד מעצמו ומאחרים. אני מאמינה שמדריך איכותי אינו מפסיק ללמוד לעולם: הוא לומד לא רק כלים חדשנים וטכנולוגיים אלא גם מתעדכן במגמות האחרונות הקיימות בתחום הטכנולוגיה והחינוך, כולל קריאת ספרות , בלוגים עדכניים וכו'. פוקס (שם) ממליצה לכל מדריך לבחון את מידת התאמתו לפני שהוא מתחייב לתפקיד ההדרכה, להתבונן בעצמו ולבחון האם הוא ניחן בידע הדרוש ובמיומנויות הדרושות, האם יש לו את התכונות המתאימות לעבודה עם מורים והאם הוא נהנה לעבוד בצורה אינטימית עם אנשים מבוגרים ביחסי עזרה ותמיכה.

בהמשך להמלצותיה של פוקס, במהלך השנים התחדדה בי התובנה, שדווקא המרכיבים האישיותיים, ולאו דווקא הטכנולוגיים הם המרכיבים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר בתפקיד המדריכה. היכולת להתגמש בהתאם לצרכי השטח, לתת מענה דיפרנציאלי למורים ולמדריכים, לקדם כל אחד מהמקום בו הוא נמצא, אך גם להציב סטנדרטים ברורים של דרישה לאיכות ללא פשרות הם לדעתי המרכיבים החשובים יותר מאשר הכרות עם כלי זה או אחר. הברק בעיניים, הנתינה האינסופית והרצון באמת לצמוח ולהצמיח, אלו לדעתי התכונות הנדרשות ממדריך בעידן דיגיטאלי. הנכונות להתנסות, גם בדברים חדשים ובלתי ידועים שהתוצאות שלהן אינן ברורות מראש, גם הן חלק המאני מאמין שלי.

כותרת בעיתון מעריב: "מקדימים את ישראל, הודו מציגה: מחשב לכל ילד"

הכותרת הזאת, למרות שהיא קטנה ונמצאת בעמוד פנימי מאד במעריב של היום, (שישי 16.9 ע"מ 14) משכה את עיני. גם בפתיח שלה וגם במילים: מחשב לכל ילד. כשקראתי אותה עלתה מפי הקריאה WOW ! מדובר בלא פחות מאשר 6.8 מליון מחשבים ניידים, מספר מוזר קצת בהתחשב בעובדה שמדובר בתלמידים מהיכן הגיע ה- 8. ? ובכל זאת, אלו מספרים עצומים, בלתי נתפסים!

בגוף הכתבה נאמר שבמדינה טמיל נאדו, שהיא, כנראה, עשירה יחסית למדינות הודו האחרות, מתכוונים לחלק תוך 5 שנים מחשבים ניידים לכל תלמידי חטיבות הביניים. העלות הכללית של התוכנית תסתכם בשני מיליארד דולר! אמנם יש ביקורת ציבורית על התוכנית, ויש הטוענים כי בעקבות הפסקות חשמל תכופות ותשתיות רעועות התלמידים יתקשו להשתמש במחשבים בכל זמן שירצו, ולכן חשוב להשקיע בתשתיות טרם יחלקו ניידים לתלמידים.

השאלה של התשתיות והמחשבים מזכירה לי קצת את שאלת הביצה והתרנגולת. מה קודם למה? הרי ברור שללא תשתיות תומכות ורציניות, תוכנית כזו נדונה לכשלון עקב התקלות הטכניות המעכבות והבולמות את השימוש בניידים. מצד שני, ללא נייד לכל תלמיד וללא הקף כזה של פעילות, לא נוצר צורך אמיתי ומשמעותי להשקיע בתשתיות. זאת ועוד, כל השקעה בתשתיות תלויה בנפח הפעילות. ללא פעילות מסיבית של נפחים, קשה לדעת לאילו רחבי פס יש להגיע ומהן התשתיות הנדרשות.

למרות הביקורת הציבורית התשובה של קובעי המדיניות היא כי לא מדובר במותרות אלא "באמצעי שיתן לתלמידים, שרבים מהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מחשבים, כלי משמעותי לקידום החינוך שלהם". מהמסופר בכתבה, לא ברור לי האם מדובר במחשבים נישאים על עגלות שנמצאים פיזית רק בבתי הספר או האם התלמידים מקבלים אותם בהשאלה ולוקחים אותם לבתיהם. ובכל זאת התוכנית הזאת מעוררת השתאות, התפעלות ושמץ של קנאה.מעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחותה בטמיל נאדו.

כשספרתי לבעלי על הידיעה הוא לא התפלא. הודו היא היום מעצמת תכנות הוא אמר לי. הם בתנופה אדירה של פיתוח התחום הטכנולוגי. מי היה מאמין!

כלים שיתופיים ברשת ופדגוגיה עדכנית- כנס מיט"ל 2011

חזרתי מהכנס עייפה אך מרוצה. נחשפתי לרעיונות חדשים ומעניינים, נפגשתי עם קולגות, הרחבתי ועשרתי את הידע שלי וגם הצלחתי להציג בהצלחה את התובנות שלי על השילוב של כלים שיתופים ברשת ופדגוגיה עדכנית.

אני שמה לב לעובדה, שהבלוג שלי הופך למקום שבו אני לא רק מתעדת מה קורה למורים, אלא גם אני אוספת חומרים הקשורים לפרסומים שלי ולהצגת העבודות שלי , מעין אתר פרטי הקשור לזוויות השונות של עבודתי המקצועית.

לכל מי שלא נכח בכנס, או היה בהרצאות מקבילות אני מצרפת את המצגת .

תלמידים כשותפים למלאכת ההוראה

עמיתתי לעבודה זהבה אפל, מתמחה בשילוב של ניידים 1:1 בחטיבות ביניים כחלק מעבודתה כמדריכה ראשית בתוכנית כתו"ם של מכון דוידסון. בשיחה אתה השבוע למדתי על מהלך מעניין שיזמה עם תלמידים "נאמני מחשב". זהבה החליטה לנסות אסטרטגיה אחרת, לפיה במקום ללמד את המורים לעבוד בתוכנת הקריקטורות toondo היא תלמד את נאמני המחשב את עיקרי הפונקציות בתוכנה ותבקש מהם להעביר את השיעור בכיתה. זהבה הקדישה לכך 45 דקות, במהלכן רכזה את התלמידים, הסבירה להם כיצד לפתוח חשבון, ליצור רקעים ודמויות, לכתוב מלל בעברית ולצלם את מסך הקריקטורות הסופיות כדי לשמור את העבודה. אח"כ שלחה אותם הביתה לחקור את התוכנה לפרטי פרטים ולהכין מערכי שיעור לחבריהם לכיתה, בעזרתם ילמדו את הכלי לשאר התלמידים בכיתה.

הרעיון לא היה לי חדש. כבר במאמר משנת 2009 בשם "כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת הניידים" הבאתי את רעיונותיה של מרטינז, שמתייחסים לשיתופם האמיתי של התלמידים, גם כמורים, באימוץ הטכנולוגיות. מרטינז מדגישה את הצורך בהקמת קבוצות נאמני מחשב בעלות סמכויות רחבות יותר משאר התלמידים, על מנת לאפשר את שילובם באופן אמיתי ומשמעותי בתהליך. הדרך שזהבה בחרה לשלב את התלמידים מעניינת מאד. הייתם צריכים לראות את עיניה הבורקות מהתלהבות ומגאווה בשעה שספרה לי כיצד העבירו נאמני המחשב את התהליך בכיתתם. אחד מהם הגדיל לעשות והשתמש ביכולות הלוח האינטראקטיבי אותו חילק לשניים. בחלק העליון הציג את הפונקציות ובחלקו התחתון את הקריקטורה הסופית שיצר, כשכל פעם הסביר מה עשה. ילד אחר צילם את עצמו והכניס את תמונתו כחלק מהדמות הקריקטורית אותה יצר. זהבה ספרה לי שלתלמידים היו רעיונות מדהימים ומעוררי השראה ושהיא למדה מהם רבות.

מאחר ואני חושבת שאנחנו כמדריכים לא מספיק לומדים זה מזה ולא מספיק מכירים זה את פועלו של זה בקשתי את רשותה של זהבה והבטחתי לתעד את מהלכה בבלוג שלי. אני קוראת למדריכים ולמורים אחרים לאמץ את רעיון אותו יישמה זהבה עם נאמני המחשב ואת רעיון למידת העמיתים והפצת הידע והשיתוף, אותו יישמתי אני במאמרון זה.

האם בית הספר מכין את בוגריו להשתלב בשוק התעסוקה?

ברשומה מיום 14.3.11בבלוג TeachPaperless שואל Shelly Blake Plock את עצמו האם בית הספר מכין את התלמידים לשוק העבודה. כדי לבדוק זאת בחן Shelly מודעות דרושים באתר לינקדן, שמציע ההכנסה שנתית של 60-80,000 $ בשנה. הרשימה כללה את הכישורים הבאים:

· ניסיון ויכולת לפתח מעורבות חברתית כדי ליצור לכידות ונאמנות

· יכולת לזהות מטיפים ובלוגרים שמסוגלים להפיץ את ערך החברה דרך קהילות מקוונות

· "זריעה נגיפית" – היכולת לתמרץ משפיעים המחדירים מותגים לבסיסי האוהדים

· שימוש בכלי ניטור חכמים היכולים לזהות תובנות לפעילות חברתית בכל כלי המדיה החברתיים: בלוגים, אתרים, עמודים, וכו'

· שימוש בכלי ניהול חכמים כגון tweetdack וכו' כדי לנהל את הקהילות ביעילות

Shelly מבקש מקוראיו לכתוב מהן לדעתם המיומנויות והאינטליגנציות הנדרשות למשרה כזאת, איזה סוג של הוראה ואילו תכנים יכינו את הלומד באופן המיטבי להכנס לשוק העבודה הזה, והאם לדעתם בית הספר שלהם מכין את התלמידים לתפקד בשוק כלכלי כזה.

אחד המגיבים לרשומה מספר, שהגיש יוזמה לרכישת IPAD לכל תלמיד מתוך ההבנה שללא שליטה בטכנולוגיה ישארו התלמידים הרחק מאחור בעולם הכלכלי של המחר.

אישית אני מאמינה שהתלמידים בתוכניות ניידים אישיים 1:1 אכן רוכשים בפועל יותר מיומנויות לשימוש בה ולשליטה גבוהה בטכנולוגיה.עצם העובדה שהם עובדים יחד בכיתה בניידים האישיים שואלים זה את זה שאלות לגבי שימושים יישומים וכו' ועובדים בצורה שיתופית יותר כבר מכינה אותם טוב יותר להתמודדויות עם עולם העבודה של המחר

עוד חטיבות ביניים מרחיבות את השימוש במחשבים ניידים אישיים

השבוע שמעתי ששתי חטיבות ביניים באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. המדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם. בראשיתה, חרטה תוכנית כתו"ם - (כתה מחשב ומורה) בהובלה של מכון דוידסון על דגלה את המדיניות של בחירת כיתה אחת מתוך שכבה שלמה, שבה ילמדו התלמידים באמצעות מחשבים ניידם אישיים. הכיתה נבחרה באמצעות הגרלה אקראית, וכיתה אחת מבין 6 או 7 כיתות במחזור קבלה מחשבים ניידים אישיים לתלמידים. המורים שנבחרו ללמד בכיתה זו הביעו את רצונם ונכונותם להשתלם וללמד בעזרת הניידים בכיתה. בבסיס התוכנית עמדה הכוונה לבחון את ההבדלים שיחולו לאורך זמן בהישגי התלמידים ובהרגלי הלמידה שלהם בין כיתת התלמידים שלומדים עם מחשבים ניידים לבין הכיתות של התלמידים שלומדים ללא מחשבים ניידים. בניגוד לתוכנית המערכתית שפועלת בגני תקווה, תוכנית כתו"ם בוחרת בכיתה של "סיירת מובחרת".

ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. האמת, אינני מופתעת כלל מההחלטה ומהכניסה למהלך. כבר לפני שלוש שנים חזיתי שמספר בתי הספר שינסו להתמודד עם האתגר של שלוב ניידים 1:1 בהוראה ילך ויגדל. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1. יתרונות אלו מקבלים משנה עוצמה ותוקף כששכבה שלמה לומדת עם ניידים וחדר המורים כולו מתנסה בחוויות האלו. ככל שמתרחבת יוזמת הורים להקמת בתי ספר פרטיים אני מאמינה שיהיו יותר תלמידים, ולצדם יותר ויותר מורים, שירצו ללמוד וללמד בתוכניות 1:1. אני מאד מקווה שהבלוג הזה יוכל לשמש להם מקור לימוד להרבה נושאים שיעסיקו אותם בשנה הראשונה להטמעה המערכתית.

המחשבים הניידים כבר פה - מה עושים?

השבוע פנתה אלי עמיתה שהיתה בדרכה לבית ספר שקבל מחשבים ניידים על עגלות לתלמידים. היא רצתה לדעת מה אני ממליצה לעשות דבר ראשון עם המורים שצריכים להתחיל להפעיל את המחשבים הניידים. היו לה רעיונות מקוריים ויצירתיים, ואני חושבת שתשובתי קצת הפתיעה אותה. המלצתי לה להתחיל עם קביעת הפרוצדורות להתנהלות עם המחשבים הניידים. איך מוצאים אותם מהאפסון? מי מוציא? האם לכל מחשב יש מספר סידורי? האם אנחנו עורכים רשימה שמית של איזה מחשב קבל איזה תלמיד? בניגוד למחשב אישי נייד לכל תלמיד, מחשבים ניידים על עגלות נמצאים בבית הספר ובמידה וחלה תקלה במחשב רצוי שנדע אצל מי היה המחשב. יצירת אמנה לשימוש במחשבים הניידים שנכנסים לכיתה, דומה מאד לאמנה שעושים עם תלמידים שנכנסים לחדר מחשבים. יש צורך ליצור נהלי עבודה מסודרים יחד עם תלמידים. ברור היה לנו, שיש ליצור נהלים כאלו כשנכנסים למעבדת המחשבים בבית הספר, אך נהלים כאלו אינם הדבר הראשון עליו אנחנו חושבים כשניידים נכנסים לכיתות. כמי שהתנסתה גם עם ניידים אישיים לתלמידים וגם עם ניידים על עגלות, ברור לי שהפרוצדורות והנהלים יכולים לגרום לתוכנית כזו להצליח או להכשל. אינני מזלזלת בפדגוגיה ואינני מזלזלת במיומנויות ובכלים שהניידים מאפשרים לנו לפתוח בפני התלמידים. אבל אני חושבת שהבסיס להצלחה בתוכניות הללו הוא קודם כל לוגיסטי מנהלתי.

בשיחה עם העמיתה מאוחר יותר, התברר לי שזה היה נכון להתחיל בדיוק מהמקום הזה. זה מקום פחות מלהיב ופחות יצירתי, אבל מאד מרגיע. מקום שמאפשר להרגיש סוג של בטחון ותחושת יכולת: עשינו דברים דומים, אפשר להתמודד, זה לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע. בהמשך תבוא הפריצה.

מנוע חיפוש ויזואלי לתמונות - taggalaxy

אתמול נחשפתי לכלי לחיפוש ויזואלי במאגרי תמונות ה- taggalaxy ע"י מורה לאנגלית שעובדת בכיתות של 1:1. היא הציגה לתלמידים משימת כתיבה, הבנויה על בחירה של תמונה מתוך ה- Flicker והדגימה את דרך החיפוש במנוע. החיפוש בנוי על תגיות של תמונות, שהוספו לתמונות של אנשים שהעלו את תמונותיהם לפליקר. ניתן לחפש עפ"י תגית בודדת, או על פי מספר תגיות והמנוע עצמו מציע מילים אסוציאטיביות הקשורות למילת החיפוש הראשונה.

אני מוכרחה לציין שממש התלהבתי מהוויזואליות של מנוע החיפוש הזה. הוא נראה כמו גלובוס, והתמונות המצטרפות אליו בהתאם לתגיות, נופלות אחת אחרי השנייה ונאספות למרכז הגלובוס. בעת חיפוש התמונות, ניתן לסובב את הגלובוס לכל הכיוונים ולבחור בתמונה הרצויה. ניתן להגיע לעמוד ממנו אוחזרה התמונה כדי לראות מה כתב עליה הצלם והיכן צולמה. בהקשר זה התייחסה המורה גם לנושא של זכויות יוצרים.

במשימה נדרשו התלמידים לבחור תמונה הקשורה לרגש של anger , להעתיק אותה למסמך ולכתוב עליו סיפור קצר פרי דימיונם. הבחירה היתה קשה לתלמידים. השפע הרב של התמונות והעוצמה שבהן גרמו לתלמידים לבלבול וחלקם התלבטו רבות בטרם בחרו בתמונה. קריאת ההתלהבות של התלמידים למראה הגלובוס המתמלא בפרטי התמונות הדהדו ברחבי הכיתה. התלמידים שקעו בכתיבה.

ברפקלציה על השיעור חשבתי לעצמי שהשימוש במנוע החיפוש היה בדיוק בהקשר הנכון. ההדגמה היתה ברורה ואפשרה לתלמידים לחזור ולהתנסות בכלי בעצמם. האותנטיות בבחירה גרמה להם להתחבר לסיפור שהמציאו, והם עסקו במטלת כתביה באנגלית. זה באמת הכוח של הנידיים בכיתה!

תובנות של נעמי פורת מכתיבה בבלוג

התלבטתי רבות אם לסגור את הבלוג שלי, ולהחליט עם עצמי שלא אפרסם יותר הרהורים, גם אם ממש ידגדג לי באצבעות. מצד שני, קשה לי לוותר על המקום הזה, שמאפשר לי לכתוב ללא צנזורה והגבלות קשות של אקדמיה. אז לאט לאט אני מורידה את כמות המאמרונים שאני כותבת, ומשתדלת לדווח רק על פריצות דרך חדשות , ולא לגעת שוב בנשואים שכבר כתבתי עליהם ונגעתי בהם בצורה זו או אחרת.

בחרתי לשתף אתכם במילות הפרידה והסיכום שנעמי פורת, סטודנטית לתואר שני כותבת עם סגירת הבלוג שלה. אל נעמי התוודעתי בעקבות תגובותיה בבלוג שלי וסיכום כנס מיט"ל 2010 שבו כתבה על תובנותיה מההרצאה שלי בכנס. אני חושבת שכתיבתה מהווה מסמך תיעודי חשוב על היתרונות שבכתיבת בלוג ועל השפעתה של כתיבה זו על גיבוש תפיסת התפקיד ועיצוב הזהות המקצועית.

ייצוג מידע מילולי באופן חזותי

לקראת מפגש מורים עם מחשבים ניידים שאני עורכת מחר, ועוסק בנושא השפה, בחרתי לפתוח ב- WOW. החלטתי להביא את מילות השיר על אליעזר בן יהודה בייצוג חזותי מילולי בתוספת לקישור לשיר המתנגן ברקע. הפתיחה תהיה באמצעות התמונה החזותית של המילים ועליה אשאל שאלות מגרות. אנסה לקבל מהם את התשובה שזה השיר של אליעזר בן יהודה, ואז אפתח את הקישור לשיר. אני מאמינה שפתיחה כזו יוצרת משמעות ומכניסה את הלומדים מיד לאווירה אחרת. ומאחר ולכל לומד יש מחשב נייד אישי, אני מקווה שמיד תשאל השאלה המתבקשת: איך עשית את זה? ואני אוכל להדגים ולהראות וגם לשמוע מהלומדים מה התובנות שלהם לגבי הפעילות.

יום סינכרוני מקוון באנגלית

בשבוע שעבר, ביום שני נכחתי ביום מיוחד במינו. זה היה יום מקוון לתלמידי כיתות ט' באנגלית. תלמידם אלו נשארו בבית ובמשך כל הבוקר עבדו מבתיהם,על עיתון נוער באנגלית. לאורך כל היום היו מוריהם מחוברים אליהם באמצעות מערכת סינכרונית, והתלמידים יכלו לשאול שאלות, להתלבט וגם לשמוע את הסברי המורים לחבריהם.

ההכנות ליום המקוון היו ארוכות וכללו חלוקה של התלמידים לקבוצות שונות מאלו שהם לומדים בהן בכיתה. בכך, נשברה מסגרת הכיתה, מעבר למסגרת המקום והזמן. בנוסף, הותקנה על כל המחשבים הניידים של התלמידים התוכנה לשיעורים סינכרוניים וכל התלמידים עברו הכשרה כיצד משתתפים בשיעור כזה. טרום היום המקוון נערכו ניסויי כלים בבית הספר, כדי להבטיח שביום המקוון יוכלו כל התלמידים להתחבר. צוות האנגלית בבית הספר חבר את הפעילויות לתלמידים, שכללו מצגת פתיחה שכללה שאלות כן / לא על מנת ליצור אינטראקטיביות בזמן המפגש הסינכרוני ופעילויות בפורום.

ואכן, ביום שני בבוקר ההתרגשות היתה רבה. צוות האנגלית בחמ"ל התחבר לאוזניות והחל את הבוקר בבירור מי מהתלמידים נמצא ברשת. ההרצאה נתנה ואחרי כ- 45 דקות התלמידים החלו בפעילות עצמאית, תוך שהם נעזרים בעת הצורך במורים שנשארו מחוברים לארוך כל היום לאוזניות ולמחשב.

במהלך הפקת הלקחים מן היום, עלתה התמונה שלמרות החשש של חלק מהמורים, ההשתלטות על הטכנולוגיה היתה מלאה, וגם אם בתחילת היום היו חששות הם התפוגגו במהלכו. בנוסף, התייחסו המורים לשאלה האם רצוי לערוך יום מקוון שלם במקצוע אחד, והאם לא כדאי היה להשאיר את החלוקה לקבוצות המקוריות ובכך להקל על המורים שלא תמיד דברו עם תלמידים שלמדו בפועל, ולכן לעיתים יכולתם לעזור להם היתה פחותה.

צוות האנגלית דן גם בשאלות על חלוקת הנטל והמעמסה בחיבור החומרים ליום המקוון וכן בשאלה של עבודת הצוות הגבוהה שנדרשת לקראת יום כל כך אינטנסיבי.

החלטות הצוות היו שלהבא, רצוי לחלק יום כזה לשני מקצועות לימוד, או לשני נושאים עיקריים כי תלמיד שמתקשה באנגלית יתקשה להיות מרוכז במשך יום שלם במשימה שכולה אנגלית. כמו כן הוחלט בצוות שלהבא לא תהיה חלוקה מחודשת של הכיתות הפיזיות הקיימות בביה"ס והתלמידים ישארו גם ביום המקוון בחלוקה לפי ההקבצות המקוריות. לקראת הפעם הבאה יהודקו הקשרים בתוך הצוות ותעשה חלוקה ברורה של מטלות בין חברי הצוות.

כל המורים הדגישו את ההתלהבות והלמידה שאפיינו את היום הזה ואת הרצון לחזור על ימיים נוספים כאלה עם תלמידי שכבה אחרת!

יומיים ללא מחשב

בשבועיים האחרונים בחטיבה נודע לי על כך שקיימת מדיניות של יומיים ללא מחשב נייד. עלי להודות בכנות שידעתי על קיומה של מדיניות זו בבתי הספר היסודיים (שבהם בכתה ה' זה שלושה ימים ללא מחשב נייד) אך לא ידעתי על קיומה בחטיבה. ימים ללא מחשב נייד משמעו שבימים אלו התלמידים מגיעים לבית הספר ללא מחשב נייד, מאחר והילקוט כבד מאד והעומס על הגב רב. אחד הימים האלו היה באופן קבוע יום שישי, מאחר וזהו יום קצר ובד"כ יש בו פעילויות חברתיות רבות ואפיון ייחודי בכל אחד מבתי הספר. הימים האחרים משתנים בהתאם לצרכי המערכת.

אני מוכרחה להודות שאכן הדרישה להקל על הסחיבה הגיונית. דרישה דומה קיימת גם לגבי ספרי לימוד אותם סוחבים תלמידים רבים על הגב, ובעקבות דרישות דומות תוקנו אפילו תקנות שונות לגבי אחוז המשקל של הילקוט ביחס למשקל הילד. הדיון בכובד המשקל של התיק קיים לא רק לגבי מחשבים ניידים אלא גם לגבי ספרים. זכורים לי דיונים של הורים ליצור מערכת שעות שבה לא לומדים בכל הספרים והחוברות של אותו מקצוע ביום אחד ואפילו הלוקרים המפורסמים שנכנסו לבתי הספר באו לפתור את בעיות כובד המשקל והסחיבות הלוך ושוב של הספרים. אני זוכרת כמה קשה היה למנהלים ולמורים לארגן מערכת שעות כזו, ואחד ההסדרים שהגיעו עם התלמידים היה שמספיק ספר אחד על כל שולחן, מה שיצר מתיחויות רבות לעיתים קרובות בין התלמידים (מספיק שתלמיד שכח להביא ספר, או חלה ולא הגיע לבי"ס ביום שבו תורו להביא ספר, וחברו לשולחן הלמודים נותר אף הוא ללא ספר, ולמי רושמים חוסר בציוד? ) ואני גם זוכרת תהיות של הורים על כך שקונים חוברות רבות וספרים שלא לומדים בהם, או שלומדים בהם מספר עמודים ודי, וגם על כך שמביאים לבית הספר חוברות וספרים, אך כמעט ולא פותחים אותם בשיעורים. מבחינה זו תלונות ההורים לגבי המחשבים דומות מאד ואינן חדשות.

אך האם באמת התייחסותנו למחשב הנייד היא כאל ספר / חוברת לימוד? אולי התייחסותנו אליו צריכה להיות כאל קלמר, עפרון עט וכו'? וכי יעלה על הדעת להגיע ללא ציוד כתיבה לכיתה? האם מורים היו מסתפקים בעפרון אחד לשני תלמידים? בעט אחת על שולחן? ומה זה אומר על העובדה שקבענו יומיים ללא מחשב? מה מכתיב את מה? האם תוכן השיעור מכתיב את השימוש במחשב? או האם העובדה שהמחשב איננו או ישנו מכתיבה את תוכן השעור? ואם קל כל כך לוותר על המחשב במשך יומיים, מה זה אומר באמת על הטמעתו בתהליכי ההוראה-למידה בכיתה?

כבר לפני שנה כתבתי מאמרון על איך וכיצד לשלב את הניידים בהוראה והתחלתי לדון בסוגיה הזאת, שטרם באה על פתרונה המספק. אולי יהיו אלו דווקא הספרים שנוותר על הבאתם לבית הספר ובכך נקל על משקל הילקוט? אולי יהיו אלה הקלמרים העמוסים לעייפה בטושים, במספר עפרונות ומספר עטים? אולי יגיעו התלמידים עם נייד בתיק, עט ועפרון ומספר מחברות? אינני מתיימרת לטעון שבכל שעור צריך להשתמש במחשב, או בכל פעילות. יחד עם זאת, אני באמת חושבת, שיש צורך לקיים דיון משמעותי ומקיף עם המורים ועם התלמידים על ימים ללא מחשב, על שעות קבועות לשימוש במחשב לעומת שימוש בהתאם לצורך האמיתי שמתעורר ולנסות לגבש יחד דרכים אחרות, יוצאות ממסגרת השעות והמערכת לפתרון סוגיה זו.

תלמידים מקליטים ראיונות באנגלית באמצעות הניידים

בשבוע שעבר בעת שבקרתי בחטיבה נגשה אלי אחת המורות לאנגלית ובעיניים נוצצות מהתרגשות ספרה לי על התנסות חדשה שעשתה בכיתתה עם התלמידים. התלמידים התבקשו לכתוב דו-שיח, להעלות אותו לאתר לצורכי שיתוף והשבחה, ובסופו של התהליך גם להקליט את דו-השיח כחלק מעבודתם. המורה ספרה בגאווה כי אחד התלמידים לימד את חבריו לכיתה כיצד ניתן להקליט ללא מגבלות של דקה אחת בלבד, באמצעות הרשמקול שקיים בחבילת תוכנות מיקרוסופט, ולכן גם לא היה צורך שהמורה תלמד להקליט בעזרת תוכנות אחרות.

על פי עדות המורה התלמידים התפזרו ברחבי בית הספר על מנת שיוכלו להקליט במקום שקט והיא "התרוצצה" ביניהם כדי לעזור ולראות שהכל מתנהל כשורה. בתום ההקלטה, התלמידים העלו את הקבצים לקבוצת דיון, והשיעור אח"כ נפתח בהקשבה למספר דיאלוגים מתוך קבוצת הדיון. ההקשבה כללה התייחסות עמיתים, לא לפני שנערכה בכיתה שיחה על הצורך במתן משוב בונה ומשמעותי מתוך כבוד למבצעים. המורה ציינה בסיפוק רב שהמשובים שהתלמידים נתנו זה לזה היו אמיתיים, מכבדים מוקירים ומאפשרים שיפור ולמידה. בעקבות המשובים הללו, רוב התלמידים תקנו את עבודתם הראשונית והקליטו שוב את הדיאלוג.

אז מה יש לנו כאן? מורה מתלהבת, שמאמינה באמת ביכולת של הניידים להשביח את תהליכי ההוראה והלמידה , מורה שמוכנה להתנסות בדברים חדשים ללא פחד מצד אחד. למידה של תלמידים מתוך הנאה המובילה להנעה ולהתלהבות, התנסות של התלמידים בכלי טכנולוגי חדש שמשרת את הלמידה שלהם ורלוונטיות לחייהם מצד שני. נכון שניתן לקיים תהליכים לימודיים כאלה גם ללא נייד לכל תלמיד, אך אין ספק שהזמינות של הנייד והקלות שבה ניתן להחליט ולהוציא לפועל את תהליכי הלמידה הללו מנגישות את הטכנולוגיה לתלמידים, מכינות אותם טוב יותר לחיים בחברה הפוסט-מודרניסטית ומאפשרות לכל תלמיד להתבטא וללמוד תוך כדי עשייה וחוויה. מה עוד אפשר לבקש?