מה לנייד לכל תלמיד ולאסיפת הורים כללית?

אני משתפת אתכם בספור מחיי הפרטיים כאם. בני נכנס השנה לחטיבת הביניים בישוב שבו אני גרה. בישוב זה לא קיימת תוכנית מערכתית למחשב נייד לכל תלמיד, ושילוב המחשב בהוראה תלוי ברצונם הטוב של המורים ובנכונותם לקחת על עצמם גם את היעד הזה כחלק מיעדי המשרד.

כל הורי תלמידי כיתות ז' הגיעו נרגשים לפגוש את המנהלת והצוות החינוכי. בסיום דבריה שאלה המנהלת אם יש למישהו שאלה כללית שנוגעת לכולם. אחד ההורים בקהל התייחס לפרסום של ארגון ההורים הארצי בשיתוף חברת מחשבים ידועה ( זה שכתבתי עליו במאמרון מודעת פרסומת בעיתונות מחשב נייד לכל תלמיד) ושאל האם בנו יוכל להגיע עם המחשב הזה לבית הספר ולהשתמש בו במקום מחברות.
האמת, המנהלת קצת הובכה. היא לא ידעה בדיוק מה לענות לו, ותגובתה הראשונית היתה במקום מחברות? אח"כ היא התעשתה (מהר מאד יש לציין) ואמרה שיש תלמידים שמטעמים כאלה ואחרים מקבלים אישור להביא ניידים לכיתה, אבל שהיא לא יודעת מה לענות להורה הזה כרגע והיא תבדוק. היא גם שאלה אותו אם הוא מכיר את הנושא ואמרה שתשמח לקבל עיצות ושיתופי פעולה ממי שמצוי בעניין. חייכתי לעצמי. האמת, כשכתבתי את המאמרון הזה לפני כשבוע, לא תארתי לעצמי שהתגובה מהשטח תבוא במהירות כזו, ובוודאי שלא חשבתי שאני כהורה אזכה להיות בסיטואציה הזו כשומעת מן הצד. חשבתי לעצמי שבני צריך ללמוד בחטיבה הזו שלוש שנים, ומי יודע ייתכן מאד ועוד שלוש שנים כשילך לתיכון הדברים אכן ישתנו מהקצה אל הקצה מאחר והתיכון קולט גם תלמידים שהשתתפו בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד מהישוב הסמוך.

הפתעה נעמיה נוספת חכתה לי במפגש הכיתתי האישי של הורי הכיתה עם המחכנת שהיה בהמשכו של הערב. המחנכת דברה על טפסים שעל ההורים להוריד מהאתר הבית ספרי ולחתום ( לדו': טופס השתתפות בטיול) ואחד ההורים בקש שהיא לא תודיע רק לתלמידים ( שפעמים רבות מבולבלים מדי ושוכחים להודיע בעצמם) אלא שתשלח מייל להורים ותיידע אותם באופן ישיר על אירועים כאלו שחשוב שידעו עליהם ושנוגעים להם ישירות. המחנכת חשבה רגע ואז אמרה: נתתי לכם את המייל שלי בפתק שחלקתי לכם לתקשורת , אז אני מציעה שתשלחו לי מייל ואני אצור את הקבוצה של הורי הכיתה. מהמקום המקצועי שלי שמחתי לראות שהמחנכת לא חששה ולא חשבה שזה אינו תפקידה. שמחתי גם לשמוע שהיא יודעת ליצור קבוצת תפוצה ושהיא מוכנה לתקשר אתנו ההורים במייל. (אני מוכרחה לומר שבתי השניה סיימה תיכון השנה וגם המורה שלה תקשרה אתם במייל כל הזמן, וכל מייל ששלחה להם על בחינות בגרות או על ימים מרוכזים שלחה גם לנו ההורים). אכן, מה שבעבר נשמע הזוי היום הוא כבר עובדה ברורה ודרך חיים. גם מורים מתקשרים במייל עם הורים. לגבי הוראה באמצעות סביבה מתוקשבת- זו כבר אופרה אחרת לגמרי. ימים יגידו אם אופתע גם מכך.

מודעת פרסומת בעיתונות: מחשב נייד לכל תלמיד

השבוע צדה עיני מודעת פרסומת שהשתרעה על פני עמוד שלם בעיתונות. במודעה הנפתחת במילים "הודעה לתלמידי ישראל והוריהם" מודיעים ארגון ההורים הארצי בשיתוף אלקטרה מחשבים על מבצע חסר תקדים לרכישת מחשב נייד מסוג notebook בתשלומים חודשיים שווים. אינני מעונינת לעשות פרסומת כשלהי, או לתמוך בהצעה זו או אחרת, אבל המודעה משכה את עיני ראשית מהכיוון החדשני של המבצע ושנית בזכות העובדה שארגון ההורים הארצי נותן את ידו לשיתוף הפעולה הזה.

אינני יודעת כיצד תשפיע מודעת פרסומת זו על צבור הקונים בישראל , על התלמידים והוריהם, אם בכלל תשפיע. יחד עם זאת, אין ספק שניתן לזהות את המגמה ההולכת ומתרחבת שלפיה יותר ויותר גופים וארגונים מבינים כיום, שגם לתלמידים יש צורך בעזרי למידה מודרניים, טכנולוגיים, מעבר לספרים למחברות לעטים ולעפרונות. אני בטוחה שמורים שעברו השתלמות שעוסקת במשמעות של "להיות מורה מקוון" ידעו לזהות את הפוטנציאל שטמון במהלך הזה. אני רק מקווה, שלא יחול בארץ תהליך דומה לתהליך שחל במדינות העולם השלישי בו צוידו תלמידים במחשבים ניידים אך המורים אסרו להביא אותם לכיתות.

יתכן והדרישה לשינוי תצמח דווקא מלמטה למעלה (בניגוד לנסיון בתוכנית בה אני שותפה להוביל את השינוי מלמעלה למטה). אני מאמינה שכשהדרישה תבוא מהתלמידים והוריהם, הרבה מהחששות והקשיים אותם חווינו כחלוצים בפרוייקט ייעלמו. אני מקווה מאד שהמורים יהיו ערוכים ומוכנים לקבל את השינוי הזה בעקבות תהליכי ההכשרה שהם עצמם עברו כמורים מקוונים ומורים עם מחשבים ניידים.

יותר ויותר מורים נכנסים למעגל השליטה בטכנולוגיה

בסוף השבוע התפרסמה כתבה במעריב בכותרת "מקלדת וגיר". הכתבה עסקה בתוכנית המערכתית של משרד החינוך בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי לחלק מחשב נייד לכל מורה ולהפוך את המורים בישראל עד שנת 2012 למורים מקוונים. בד בבד עם חלוקת המחשבים המורים עוברים השתלמויות כדי לשלוט במיומנויות המחשב אבל מה שחשוב הרבה יותר, כדי להפוך להיות מורים מקוונים ולהבין את השילוב המיוחד בין הפדגוגיה לטכנולוגיה. אחת מחברותי המדריכות מגדירה את תפקידה כמדריכה לפדגוגיה מקוונת ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר מאמצת את הגדרת התפקיד הזאת. מכאן, שבנוסף לידע בתחומי הדעת ולידע דידקטי ופרקטי על המורים לרכוש גם ידע טכנולוגי שישרת אותם בבואם להורות את תחומי הדעת ואת התכנים החברתיים והערכייים בכיתה. אני מאמינה שאין קפיצות דרך, והמורים חייבים לעבור את כל השלבים כולם החל מהתיידדות עם הטכנולוגיה דרך שליטה בה ברמת שליטה שמקנה תחושת בטחון בעבודה ובטחון לנסות דברים חדשים וכלה ביכולת לשלב בין הטכנולוגיה לפדגוגיה באופן שהטכנולוגיה תעצים את ההבטים התוכניים. רבות כבר נכתב על הקשר הזה, בין הטכנולוגיה לפדגוגיה ואין מנוס מלעסוק בשניהם בו זמנית על מנת להפוך את המורים למורים מקוונים איכותיים.

אכן המחשב הנייד של המורה , כמו גם הלוח האינטאקטיבי מוסיפים גיוון לשיעורים ומאפשרים לפרוץ את מסגרת גבולות המקום והזמן הבית ספריים. מורים יכולים לעבוד עם התלמידים גם בקבוצות דיון וגם במייל ולנהל את הלמידה באמצעות מערכות לניהול הלמידה. אני בטוחה שהצעד הבא שיקרה במהירות הוא שתלמדים יגיעו עם מחשבים ניידים לכיתות, גם במקומות שבהן הרשות המקומית לא תצהיר על כך כעל מדיניות מקומית.

מחיר החלוציות

השבוע, יום שישי 14.8.09 התפרסמה כתבה במוסף ממון בשם "מסך עשן". הכתבה עסקה בתלונות חלק מן ההורים על המחשבים הניידים בישובים בהם אני מדריכה.
כבר כתבתי כאן בעבר על הימים הקשים והעצובים שאנחנו עוברים בעקבות לחץ מסיבי מאד שמפעילה קבוצת הורים שיש לה השגות לגבי פרויקט במחשבים הניידים כפי שהוא מתבצע היום. כתבתי גם את התייחסותי לכל הטענות כולן, בשני מאמרונים שפרסמתי בבלוג בעבר. (את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, ימים קשים ועצובים).

עוד כתבתי , שלחלוציות יש רווחים אך יש גם מחירים. כתבה כזו היא חלק מהמחירים שאנחנו משלמים על החלוציות. וכמו שאמרתי, אינני מקילה ראש בטענות המתייחסות למשקל הילקוט, לחשיפה לקרינה ולבעיות הארגונומיה, וברור לי שלתפקידי המורה הרבים לאינספור, יתווספו גם הבטים נוספים הקשורים להוראה באמצעות ספרים דיגיטאליים, חינוך לאתיקה ברשת, חינוך לחיים בריאים הכוללים ספורט והתייחסות לנושא הארגונומיה בחברה טכנולוגית . לרשויות יתווספו דאגות הקשורות לבטחון בריאות התלמידים לא רק בגני השעשועים ברחבי העיר אלא גם בטחונם בסביבות למידה דיגיטאליות, ולהורים יווספו עימותים עם ילדיהם הקשורים לנושאי הגבולות, לא רק ביחס לשעות צפייה בטלוויזיה אלא גם ביחס לגבולות הקשורים למחשב הנייד.

יחד עם זאת, אני בטוחה שלא ירחק היום והתופעה של תלמידים ההולכים עם מחשב כזה או אחר בילקוטם תתרחב ותהפוך לנורמה. אני יודעת שברחבי העולם המחשבים הניידים בוריאציות השונות שלהן (מחשבים ניידים, מחשבי מחברת, מחשבים רזים, טלפונים סוללריים וכו') תופסים תאוצה והתופעה של ניידים בבתי הספר זכתה לכינוי "צונמי". כבר היום כל תלמיד בגיל עשר אוחז בידיו מחשב לכל דבר, עם נגישות מלאה לאינטרנט, המקרין דווקא לאזורים מסוכנים מאד בגופו קרינה סוללרית, אם כי כהורים (וכמחנכים) איננו רגילים לחשוב על הטלפון הסוללרי של ילדינו כעל מחשב לכל דבר. ברחבי העולם כולו מתייחסים היום לנושא של Mobile Technology וברור לי שגם בתי הספר יצטרכו לדון בנושאים הללו בכובד ראש.

במקביל לכתבה בממון, התפרסמו בעיתונות שתי כתבות נוספות: אחת על בניה חדשה של בי"ס במועצה איזורית בשער הנגב, בו אוחדו שני בתי ספר לבית ספר אחד ובתכנון נלקחו בחשבון מרכיבים המתייחסים לבית ספר כבית ספר הייטקי לכל דבר, ואחת בעיתונות המקומית של אזור בקעת אונו שדיווחה על שינוי בהרגלי העבודה של מורים כתוצאה מהוראה בכתות שבהם גם לתלמידים יש מחשבים ניידים.

החלטתי לסרוק את כל הכתבות, ולצרף אותן לבלוג. אתם מוזמנים לקרוא את כולן.

הכתבה מסך עשן- חלק ראשון
הכתבה מסך עשן - חלק שני
הכתבה מסך עשן - חלק שלישי
הכתבה עשו ריסטארט

הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק - כותרת
הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק- המשך