יום רביעי, 30 ביולי 2008

איזו גרסת אופיס להתקין בניידים של התלמידים המצטרפים לתוכנית?

לאחרונה, נשאלנו על ידי מספר מנהלי בתי-ספר וכן על ידי אנשים ברשות, איזו גרסה של אופיס להתקין במחשב. לכאורה, שאלה טריוויאלית, אך למעשה היא מקפלת בתוכה שאלות רבות הקשורות בניהול שינויים בארגון. בעבר, כשבבית-הספר היתה מעבדת מחשבים אחת, ומספר מצומצם של מורים עבדו בה עם תלמידיהם, השאלה היתה פחות אקוטית. אך בתוכנית של מחשבים ניידים השאלה הזו הופכת קריטית. הדעת סוברת, שתלמידים שנכנסים עכשו לתוכנית ומקבלים מחשבים חדשים, יתחילו לעבוד עם גרסת אופיס 2007, אך בעצם, המורים וגם חלק מהתלמידים בכיתות שקבלו מחשבים בעבר, עובדים על גרסת 2003 . להעביר את כל המורים כעת לגרסת 2007 דורש התארגנות חדשה ולמידה נוספת, ממורים שחלקם מתחילים להרגיש שהשתלטו על הטכנולוגיה רק לאחרונה.

השאלות הללו מחזקות בי את התחושה שהקמנו ארגון IT לכל דבר ועניין, ושניהול תוכנית מחשבים ניידים מערב בתוכו הרבה היבטים ארגוניים. מה עושים בחברות אחרות? מתי מחליטים להעביר את כל הארגון לגרסאות מתקדמות של התוכנה ואיך עושים זאת? בשנה הבאה תהיה חטיבה אחת במדינה, שכל תלמידיה ילמדו באמצעות ניידים. זהו ניסיון ראשון מסוגו בארץ. האם יתכן שחלק מהתלמידים בחטיבה הזו יעבדו בגרסת 2007 וחלקם בגרסת 2003? ומה ביחס למורים?

אחת המדריכות שאתה התייעצנו טענה שהמעבר תמיד יהיה לא קל ולכן היא לא רואה טעם לדחותו. יחד עם זאת יש להביא גורמים ניהוליים וארגוניים נוספים בחשבון: האם יש שינויים נוספים בארגון (כגון החלפת מנהלת, כניסה לתוכנית אופק חדש, מעבר מבנה וכו') האם העבודה באמצעות הנידיים כבר הוטמעה כראוי לפני השדרוג ? אני חושבת שכדי לקבל החלטות בבית הספר בנושאים הללו אנחנו כמובילים של התוכנית צריכים ללמוד מנסיונם של ארגונים אחרים ולהעתיקו לבית הספר. זה מעלה בי הרהורים על הקרבה הגדלה והולכת שבין העולם העסקי לבתי הספר החדשניים, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

יום שלישי, 29 ביולי 2008

סביבה פתוחה או סגורה?

מה מקומו של האתר הבית ספרי ושל סביבת ההוראה -למידה הסגורה בההילרן? מה מפרסמים היכן? בבתי ספר שבהן אין סביבה לכל מורה, משמש האתר הבית ספרי כסביבה להעלאת מטלות, קיום דיונים וכן להודעות שוטפות. אך, כשיש סביבת הוראה למידה כדוגמת ההילרן או המודול לכל מורה, מה תפקידו של האתר? האם עליו להיות רק החלון החיצוני של בית הספר ולאפשר תקשורת עם גורמים חיצוניים לבתי הספר (הורים אולי?) או שיש לו גם הבטים פנימיים בית ספריים? ואם כן, מהם ההבטים האלו? כאשר סביבת ההוראה-למידה הופכת לסביבה סגורה, מה קורה לדלתות הכיתה שנפתחות? בפני מי הן נפתחות? רק בפני תלמידי בית הספר? בפני ההורים של קהילת בית הספר? מה קורה לקהילות האחרות?

השאלה מה באתר ומה בסביבת ההוראה- למידה מאלצת אותנו להתמודד גם עם שאלה נוספת, שקשורה לשאלה הזו והיא השאלה האם סביבות ההוראה צריכות להיות פתוחות או סגורות. היתרון של הסביבות הסגורות הוא ביכולת הניהול שלהן. לכל הסביבות הללו (מערכות LMS- Learning Management Systems) יש מנגנונים המאפשרים להפיק דוחות כמותיים על מצב הכניסות לסביבה, על כמות פרטי התוכן בסביבה, על תגובות והודעות בפורומים או על הגשת מטלות על ידי התלמידים. דוחות אלו חשובים ביותר לצרכי ניהול הלמידה. הסביבות הפתוחות חסרות את המנגנונים האלו. יחד עם זאת, יש גם סביבות פתוחות המאפשרות ניהול למידה. בשבועות האחרונים התוודעתי למערכת מודול שגם היא מאפשרת קבלת דוחות וניהול הלמידה, אך מאפשרת גם להשאר מערכת פתוחה מבחינת חומרים הקיימים בסביבה. וכשחלק מהחומרים פתוחים וחלקם סגורים, עולות שאלות בנוגע לשטחים הציבוריים והפרטיים, אילו חומרים שמים בשטחים הציבוריים ואלו בפרטיים? מה יהיה פתוח לכולם, נגיש ושקוף ומה סגור ובכך נגיש רק לקהילה הלומדת הקונקרטית? ומי יחליט? האם יהיה זה המורה או שתהיה מדיניות בית ספרית?
שאלות מעוררות חשיבה!

יום רביעי, 23 ביולי 2008

יוצרים תפקיד חדש

אחד האתגרים בתוכנית נובע מראשוניותה. אין ממי ללמוד ואין מודלים להעתיק. על מנת להתמודד עם האתגרים הרבים שמציבה התוכנית, צוות ההדרכה המורכב מנציגים של הגופים השונים המעורבים בתוכנית מקיים מפגשי חשיבה. המפגש היום הוקדש להגדרת תפקיד מנהל קמפוס. זהו התפקיד חדש ואתגרי, ויש ליצור הגדרת תפקיד, תחומי אחריות ודרכי פעולה. הבסיס להגדרת התפקיד נשען על תפקיד רכז מחשוב ועל תפקידים נוספים. תפקיד רכז המחשוב הוגדר כבר בתורה שבכתב על ידי משרד החינוך, ובתורה שבע"פ מתוך ידע קיים ומהניסיון שלנו בשנתיים שבהם אנחנו כמדריכות מובילות את הפרוייקט. היבטים נוספים של התפקיד מתייחסים להיבטים פדגוגיים, הדרכתיים, מנהלתיים ומערכתיים. כך למשל, ברור שהאיוש לתפקיד מחייב שותפות בצוות הניהול הבית ספרי, כמו גם התבוננות מערכתית על בית הספר. התפקיד מחייב יכולת הנחיית מורים והדרכתם וכן כישורים וידע טכנולוגיים. בהגדרת התפקיד חשבנו על המודל הרצוי, גם אם לא יהיה מצוי, מאחר ויש לבחור לתפקיד את האדם המתאים ביותר בביה"ס.

יום שני, 7 ביולי 2008

ארגונומיה ומחשבים ניידים

אחת השאלות שמאד מטרידות את ההורים קשורה לנזקים עתידיים שעלולים להגרם לילדיהם כתוצאה משימוש במחשבים ניידים. ההורים המודאגים חוששים מחשיפה לקרינה אלחוטית, מנזקים בלתי הפיכים לעמוד השדרה, בעיות עיניים וצוואר וכן בעיות מפרקים, בעיקר מפרקי כפות-הידיים והכתפיים. ואכן, רוב הילדים וגם רוב ההורים אינם מודעים כלל לבעיות ארגונומיה ולצורך בשינוי הסביבה בה התלמיד עובד. באחד מבתי הספר בתוכנית ,השתתפתי בועדת היגוי של הורים ומנהלת בית הספר,בה דנו בנושא הארגונומיה.

בדיון הועלו מספר נקודות כגון: מה ניתן לעשות מבחינת הריהוט בבית הספר והתאמתו לניידים, ומה ניתן לעשות על מנת להעלות את המודעות לנושא בקרב התלמידים, המורים וההורים. הועלה צורך בפיתוח תוכנית שתעסוק הן בהיבטים הסברתיים והן בהטמעת שינויי ההרגלים בנושא. הוצע להכין יחד עם התלמידים כללי "עשה ואל תעשה" הקשורים לעבודה עם הניידים בבית ובכיתה. הוצע להכשיר את המורים לנהל את השיעור תוך הפסקות מתודיות לשמירה על כללי ארגונומיה ובריאות כגון: מתיחות במהלך העבודה, התבוננות דרך חלון לנוף ולא רק למקלדת. ד"ר אסנת בר ארז ספרה על תוכנה מיוחדת שמותקנת במחשבים של הילדים ונקראת Strecher. התוכנה "מזכירה" לתלמידים העובדים בנייד אחת לכמה זמן לבצע מתיחות, לקום, להסתובב וכו'. כמו כן הועלו הצעות הקשורות למשקל הילקוטים הכבדים שהתלמידים סוחבים עם הניידים, וללא קשר אליהם. אחד המיתוסים שנופץ הוא, שטרולי (עגלת גלגלים לסחיבת המחשב) עדיפה על פני סחיבתו על הגב. מסתבר,שגם ל"נסיעה על גלגלים" יש חסרונות גדולים, ונשקפת סכנה של דלקות חוזרות ונשנות, שלא לדבר על פריקת הכתף הסוחבת ונקיעתה . הוצע שהמורה ייתן את דעתו על נושא המשקל של הילקוטים, וכחלק מניהול הכיתה והזמנים שלה גם יאמר לתלמידים מתי להשאיר את הספרים בלוקר ומתי לקחתם הביתה, מה להביא למחרת היום מבחינת ספרים וחוברות, ובכלל יעזור לתלמידים להתארגן גם בתחום הזה. אחד ההורים הציע שהמורים ירגילו את עצמם ואת התלמידים להודיע בסוף כל שיעור להכניס את הספרים ללוקר, או במידה ויש מבחן או שיעורים שהתלמידים זקוקים לספרים, יאמרו להם מפורשות לקחת את הספרים באותו יום הביתה.

בלכתי הביתה חשבתי על כל ההבטים הנוספים ללמידה במחשבים ניידים שמתווספים לעבודת המורה- התחומים החדשים עליו לתת את דעתו עליהם, לנהלים החדשים שעליו להנהיג בכיתה. זהו אכן שינוי משמעותי בתפיסת עבודתו.

יום חמישי, 3 ביולי 2008

האם אני מקצוענית?

כמדריכת מורים אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי את השאלה הזו האם אני מקצוענית? מה פירושה של מקצוענות בהדרכה? מה פירושה בהוראה? כשלעצמי, אני מרגישה שהתפתחתי מאד בשנים האחרונות, והיום אני מדריכה ומורת מורים טובה הרבה יותר ממה שהייתי בעבר. אבל במה אני טובה יותר? איך זה בא לידי ביטוי בעבודתי?

על חלק מהשאלות מצאתי מענה בקריאה של הספרות המקצועית שאני נחשפת אליה בשנה האחרונה.
ראשית, הבנתי היטב את עקרונות
האנדרגוגיה- הוראת המבוגרים, ואני משתדלת מאד ליישם עקרונות אלו בהוראה שלי ובהדרכה שלי. לדו': אני הופכת הן את המשתלמים והם את הסטודנטים במכללה אותם אני מלמדת לשותפים בקביעת התכנים. האם זה אפשרי גם בהוראה של תלמידים, כשיש סטנדרטים לעמוד בהם ותוכנית לימודים מוכתבת מראש? תשובתי היא- כן . אך על מנת לעשות זאת יש קודם לשנות את דפוסי החשיבה של המורים -להבין שהתלמידים הם שותפים לתהליכי הוראה למידה, ולא רק כלי קיבול להכלה של חומרים ומטרות לימודים שאנחנו מעונינים להעביר להם.
שנית- נחשפתי להגדרות שונות הקשורות למקצוענות חינוכית. בפוסט הזה אתייחס להגדרתו של פרופסור לי שולמן (1998) הכוללת חמישה אלמנטים מרכזיים של מקצוענות:

א. מחויבות לשירות -למעשה קיים חוזה בין החברה לאנשי המקצוע ובו ניתן למקצוען חופש עשייה תוך מתן אמון ביכולתו באחריותו במחויבותו ובמוסריותו. החברה יכולה להגביל את החופש הזה כאשר אמונה ביכולת המקצועית של איש המקצוע פג.
כשבדקתי את עצמי על הפרמטר הזה ראיתי שאני ממלאת אותו כראוי ומאד מחויבת לתפקידי.
ב. השענות על ידע תיאורטי- שולמן טוען שהעשייה צריכה שתהיה מעוגנת בידע התיאורטי הרלוונטי לתחום העיסוק, שכן הניסיון המקצועי הוא תמיד ספציפי, תלוי מקום וסיטואציה אך חשוב שתהיינה אבחנות רחבות יותר. לכן, העוסקים בהוראה צריכים להתמצא בתיאוריות למידה הוראה הדרכה התפתחות וכו... קיימת נטייה לראות בתיאוריה מטרד שיש לעבור אותו במהלך הלימודים יהיו בין אם אלה לימודי רפואה, חינוך, משפטים וכו.. אבל ההתייחסות להיבטים תיאורטיים במהלך העשייה המקצועית חשובה וחיונית לתפקוד אחראי. יתר על כן לידע התיאורטי יש השפעה על הפרקטיקה. למשל ממצאים ותיאוריות על התפתחות קוגניטיבית בילדים ועל חשיבותה של למידה חברתית השפיעו על דרכי ההוראה בכיתה. מצד שני נסיון מהשטח.
לגבי הפרמטר הזה אני מוכרחה לציין שלא תמיד זכרתי והכרתי את כל התיאוריות, הלוא יש צורך להתעדכן בהן כל הזמן וגם לרענן את זכרוני מימי הלימודים. אבל בשנים האחרונות אני לומדת כל הזמן באופן פורמאלי ובלתי פורמלי ולכן אני עומדת גם בקריטריון הזה. אני חושבת שאחת הבעיות שלנו כמורים היא שאיננו מקדישים מספיק זמן לקריאה של ספרות מקצועית. וכי יעלה על הדעת שרופא , למשל, לא יהיה מעודכן בחידושים עכשוויים ובתיאוריות החדשות במקצועו?
ג. קשר לשטח - קשר זה נותן את המבט המציאותי על הדברים. מה אפשרי ומה מתרחש בפועל. קיים לעתים קרובות מתח בין התיאורטי למציאותי. המציאות לא מצייתת לתיאוריה אם כי אנשי התיאוריה מואשמים לעיתים קרובות, בניתוק מן השטח. אני מאד מחוברת לשטח - לא רק לחשוב על מדיניות אלא גם להדריך מורים ואפילו סטודנטים, זהו אחד העקרונות החשובים ביותר בעיני, כי "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" והשטח מכתיב לעיתים מציאות שונה ואחרת , שיש לתת לה מענה. כמובן, שעבודתי בשטח מזינה גם את הידע התיאורטי שאני מתעדכנת בו, וחוזר חלילה.
ד. מחויבות לתהליכי שיפוט מתמידים- במקצועות רבים, הוראה הוא אחד מהם, העבודה מתבצעת בתנאי אי וודאות ובמצבים משתנים. לכן קשה לתכנן למפרע ונדרשות קבלת החלטות כל הזמן. שולמן מזכיר מצב המחייב קבלת החלטה והיתרון בקיומו של ידע תיאורטי: לעתים קרובות קורה למורה שבתגובה לשאלה שהציג לכיתה מתרוממות 10 ידים מצביעות . למי נותנים רשות דיבור? מורה בקי בתיאוריה יודע כי: א. בדרך כלל יש נטייה לתת לבנים את רשות הדיבור. ב. בדרך כלל מורה מעדיף לתת את רשות הדיבור למי שצפוי לענות נכון. ג. העדפת הטובים מונעת דיון וחשיפה של בעיות, קשיים ומושגים שגויים. מורה המודע לכל המידע הזה יביא אותו בחשבון בבואו לתת רשות דיבור לאחד המצביעים. מכל מקום מורה ניצב כל העת בפני מצבים כאלה המחייבים חשיבה והחלטה מהירים. בהוראה לדעתי, אי אפשר לברוח מתהליכי שיפוט מתמידים, יחד עם זאת, יש מקום לשכלל את כלי השיפוט וההערכה שלנו. האם נעשה משוב על דרך עבודתי כמדריכה? מי מעריך את עבודתי? כמה פעמים בשנה? באלו אופנים? האם אני קובעת יעדים לעצמי בהדרכה, הנובעים מתוכנית הדרכה כללית או האם אני רק נותנת מענה לצרכי השטח? אלו נקודות חשובות שיש ללבן אותן הן עם המורים המודרכים והן עם מנהלי בתי הספר והמפקחים.
ה. לימוד מניסיון- תנאי חשוב למקצועיות אך יישומו הוא קשה ביותר. שולמן מונה שלוש סיבות עיקריות לקושי
1.לא כל מקצוען מסוגל להביט על עצמו (כפי שרקדן מסתכל על עצמו בעזרת ראי )
2. קשה לקבל מידע על תוצאות ההוראה. מה כל אחד קלט, למד, קבל, או דחה.
3. וגם אם מצליחים ללמוד מהניסיון הרי זה ניסיון אישי וזה לא הרבה -עדיף ללמוד מניסיון של עמיתים רבים.
אחת הסיבות שכתבתי את הבלוג הזה היתה רצוני לעשות רפלקציה על עצמי וללמוד מניסיוני. באמת מעניין אותי לקרוא את הבלוג היום, במבט של שנה אחורנית ולראות מה למדתי מהנסיון. מעניין יהיה להפיק את הלקחים האלו לקראת שנה"ל הבאה.
ו. השתייכות לקהילה מקצועית- שולמן טוען כי, השתייכות לקהילה מקצועית מאפשרת שיתוף בידע בניסיון ובלקחים וגם מאפשרת בקרה על אתיקה מקצועית. חברים בקהילה מקצועית לוקחים תחת אחריותם את קיום החוזה האתי של המקצוע ועליהם להתריע ולפעול נגד מפיריו . הקהילה היא גם קבוצת ההתייחסות וההערכה של הפעולות שנעשו על ידי חברים בקהילה.
קיימות דרכים שונות לטיפוח קהילה מקצועית למשל: עיתונים, כנסים, ימי עיון, מפגשים שונים.שולמן מדגיש את חשיבותה של הלמידה ויותר מכך את העברתה והפצתה. מחויבותו של המקצוען הלמדן היא לפעול להפצת הידע שלו כך שהקהילה תוכל להתבסס עליו ולהתקדם הלאה .
אני אכן מרגישה שהבלוג אפשר לי לקפוץ לתוך הקהילייה המקצועית: אני מצוטטת במקומות נוספים, אנו דנים על גבי הרשת על נושאים העולים בבלוג, אני חברה בקהילייה מקצועית והחברות הזו משמעותית לי ביותר. אני משתדלת, גם באמצעות הבלוג הזה להפיץ את הידע שלי כך שיהפוך לרכוש הקהילייה.
התשובה לשאלה האם אני מקצוענית היא כן, אבל בכך לא די. מקצוען לא יכול לנוח על זרי הדפנה של המקצוענות של אתמול. עליו לעדכן את הידע שלו כל הזמן! המלאכה לעולם לא נשלמת!