השבוע בקרתי באחד מבתי הספר שבהן פועלת התוכנית. האמת שהגעתי על מנת לפגוש את המנהלת אבל מאחר וכבר הייתי בבית הספר, הצצתי בכיתות.
בכיתה אחת נבחנו הילדים באמצעות המחשב הנייד. הבמבחן חובר בסביבת הלימודים והכיל 32 שאלות רב ברירה. התלמידים היו שקועים בעבודתם והכיתה היתה דמומה. חשבתי לעצמי שכך בוודאי תראה הכיתה של העשור השלישי או הרביעי של המאה הזו. היה ברור שהתלמידים יודעים בדיוק מה לעשות וזוהי שגרת חייהם ויומם. חלק מהתלמידים ענו על פי סדר השאלות חלק אחר שוטטו בין השאלות והתלבטו לגבי התשובות. ראיתי תלמידים שענו אך לא לחצו על הלחצן של "שמור תשובה" וראיתי כאלה שכן. ויחד עם זאת, עדיין היה כאן חידוש שלא ראיתי בעבר: בחינה ממוחשבת. בכיתה הזו חשבתי לעצמי, מבחני פיזה ב- 2012 באמצעות מחשבים לא יהיו חידוש.
היתרונות בהכנת מבחן ממוחשב למורה ברורים: אין צורך לבדוק את המבחן, והציונים נאספים בקלות. אחת ההפתעות שהמורה ציינה בפני היא העובדה שבמבחן כזה ציוני התלמידים נמוכים יותר. לא הספקנו לפתח שיחה על כך, רק דברנו על המסיחים שמחברים במבחן רב ברירה וכן על העובדה שבניגוד למבחן פתוח שבו המורה מקבלת תשובות בקשת רחבה יותר, כאן הכל סגור ויש רק תשובה אחת נכונה. חשבתי על כך שלהכין מבחן רב ברירה היא מיומנות, אבל מיומנות נוספת שיש להקנות לתלמידים היא לענות על מבחן רב ברירה. יש צורך לדבר אתם על שלילת אפשרויות (שיטת האלימינציה) ובמידה והתלמידים אינם מיומנים בכך, ניתן להבין את הפערים שבציונים.
בכיתה אחרת תרגלו התלמידים במחשבים הניידים בעיות בהנדסה. חלקם עבדו בסביבת אלנט וחלקם בסביבת הספרים הדיגיטאליים כותר. גם כאן היה ברור שזוהי שגרת חייהם של התלמידים. על הלוח היו רשומות המטלות שיש לבצע בחוברת הלימוד ( באמצעות כותר) ובאלנט. ליד כל תלמיד היתה גם מחברת חשבון על מנת לרשום בצורה מדוייקת את הדרך עד לפתרון.
בכיתה היתה תכונה רבה - רחשים של כיתה פעלתנית ( בניגוד לשקט של כיתה "מקשיבה" למורה?) לחלק מהתלמידים נפתחו המשימות ולחלקם לא. היו תלמידים שנדרשו לצאת ולהכנס לסביבה על מנת להטעין את המשימות. מאחר והם כל כך מיומנים ורגילים לשגרה הזו, הם עושים זאת באופן אוטומטי . תלמיד אחד הכריז בכיתה שמי שלא הצליח להכנס למשימה שיצא וייכנס שוב וכולם הבינו בדיוק על מה הוא מדבר ומבצעים זאת. לעצמי אני חושבת שכאן בעצם מתפתחת שפה חדשה, ברורה לתלמידים עם הניידים. מי שלא עובד כך - לא יבין זאת.
ההצצה המקרית בכיתות תורמת לי למספר תובנות:
1. מפליא הדבר, אך המחזה הזה של תלמידם שעובדים בניידים (כמו בספרים ) כבר לא מרגש אותי. אם בעבר הייתי נפעמת בכל פעם שבקרתי בכיתות וחזיתי בכך, הרי שכיום בבתי הספר שבהם התלמידם לומדים עם ניידים כאורח חיים אין דבר טבעי יותר ונכון יותר. הם נבחנים בעזרתם, הם מתרגלים בעזרתם והם חוקרים בעזרתם. אני צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שזוהי איננה תמונת המצב הרווחת בבתי הספר בארץ, ובוודאי שלא בכל בתי הספר שבהם עובדים עם ניידים.
2. ועדיין יש "חידושים" בשימושים שעושים תלמידים ומורים עם ניידים. נכון שכבר בעבר ראיתי מבחן שתלמידים הכינו במקצוע אחר באמצעות המחשב, אך שם הייתי מעורבת בהכנה של המבחן ובהכנה של המורה לרעיון. כאן הכל נעשה באופן עצמאי, ובאופן טבעי.
3. המורים "קפצו" קדימה במהירות, ויחד עם זאת, יש שונות גבוהה מאד בין המורים. ישם כאלה שלומדים לבד מנסים לבד ומרגישים בטוחים לעשות דברים שלא עשו עדיין. אחרים לעומתם, דבקים במוכר ולא מנסים דברים חדשים. ההצצות במקרה זה היו בשתי כיתות שלהן מורות מיומנות ובטוחות מאד בטכנולוגיה.
4. הפוטנציאל של המחשב ללמידה דיפרנציאלית עדיין לא מנוצל. כל התלמידים עונים על אותן המשימות ומתרגלים אותן מטלות. אני חושבת שיש מקום לשוחח על כך עם המורים ולהעלות את הנושא למודעות שלהם. שוב ושוב אני רואה שיש פוטנציאל למתן מענה לשונות , אך בפועל הוא לא מנוצל וחבל. גם בהצצה אחרת, בתוכנית אחרת ראיתי את אותו העניין בדיוק. המורים לא מתאימים משימות לתלמידים, אלא נותנים משימות לכיתה כולה. כתבתי לעצמי את הנקודה הזו על מנת לשוחח עליה עם המורים. בחירת המשימות וניווטן לתלמידים חשובה ביותר. אני לוקחת על עצמי לדבר על כך עם המורים.
