יום רביעי, 26 בדצמבר 2007

רגעי נחת של התפתחות מקצועית של מורים

באחד מבתי הספר שבהם אני מדריכה זו שנה שנייה, היו לי היום שתי שיחות עם מורות. שתי מורות, שלפני שנה היו במקום אחר לחלוטין מהמקום בו הן נמצאות היום מבחינת יחסן למחשבים ותחושת ההתפתחות המקצועית שלהן. אחת המורות, שבשנה שעברה לא ידעה לעבוד במערכת, אבל נסתה ורצתה מאד, ספרה לי שבבתי ספר שבהן היא עובדת ואין מחשבים, היא מתחילה להרגיש שהמחשב חסר לה. אחרת, שבשנה שעברה גלתה הרבה התנגדויות ולא היתה בטוחה בערך המוסף של המחשב בהוראה, ספרה לי שהשנה, אחרי שהשתחררה מהלחץ הראשוני של החששות איך עושים כל דבר, היא יודעת בבירור שהשימוש במחשבים מביא אותה למקומות אחרים בהוראה, כגון לדוגמא לשימוש בחומרים ויזואליים, ממחישים מאד. שימוש שללא המחשבים, לא היה אפשרי מבחינתה. מורה זו עשתה כברת דרך ארוכה מאד מהמקום בו היתה בשנה שעברה למקום הבטוח בו היא נמצאת עכשו. היא יודעת לזהות את הערך המוסף של השימוש במחשבים, היא פנוייה לחפש חומרים שיקלו עליה את מלאכת ההוראה ויעזרו לקדם את ההבנה של התלמידים. היא יודעת לצרוך נכון את ההדרכה . מורה זו הדגישה בפני שבשנה שעברה ההשתלמות שנתנו לכלל המורים הקדימה הרבה את זמנה, והיא מבחינתה הרגישה הצפה רבה, דבר שמנע ממנה את היכולת להתקדם ואת היכולת להחליט למה היא זקוקה ולמה לא. ההצפה בעצם שיתקה אותה, וגרמה לה לתחשות חוסר אונים מסוימת. השנה, כשהיא כבר יודעת את העקרונות לעבודה בסביבה, ומרגישה בטחון לעבוד לבד, היא גם יודעת להגדיר לעצמה טוב יותר למה היא זקוקה, אילו מיומנויות היתה רוצה לפתח עוד. היא מרגישה שהמטלות שהיא נותנת השנה לתלמידים מורכבות יותר, דורשות חשיבה ברמות גבוהות יותר, וכן שהאחריות ללמידה עוברת לתלמדיים.

מורה זו התלוננה מאד בשנה שעברה על כך שאין תוכנת שליטה ושקשה לה מאד לראות מה קורה בכיתה בזמן שהתלמידים עובדים. בשנה שעברה המורה חשבה שאחת הסיבות שמונעות ממנה להתקדם עם התלמידים והניידים קשורה לעובדה שאין לה תוכנת שליטה. השנה מורה זו טוענת שאין לה כל צורך בתוכנת השליטה- היא פנויה יותר רגשית לטייל בין התלמידים ואפילו פיתחה כבר חושים ויכולה לראות לפי העיניים של התלמידים אם הם איתה או גולשים במחוזות אחרים.
אחת העובדות שהמורה מצביעה עליהן היא שתלמידים שלא עבדו בעבר, לא עובדים גם כיום, ואלו שעובדים, אין לה צורך לבדוק היכן הם ולשלוט עליהם, כי בכל מקרה בזמן העבודה החופשית התלמידים לא נמצאים תחת תוכנת השליטה. זאת ועוד: המורה מודה שבשנה שעברה אנחנו כמדריכות אמרנו את הדברים והרגענו אותה שהדברים יסתדרו עם הזמן, אבל היא לא היתה פנוייה לשמוע ולקבל זאת, והשנה היא רואה שאכן הדברים מסתדרים.

רגעים של נחת רוח מקצועית, כבר אמרתי?

יום שבת, 22 בדצמבר 2007

שינויים קוסמטיים ושינויים מהותיים

בעקבות הדרכה באחד מבתי הספר, על משימה קיימת שכבר הועברה בעבר לתלמידים, התחלתי לחשוב על שינויים קוסמטיים - בדיקת תקינות הקישורים , הוספת מילים כגון: "כתוב במילים שלך" על מנת למזער את התופעה של "העתק הדבק" וכו'. השינויים הקוסמטיים חשובים, אם כי אינם מהותיים מבחינה פדגוגית. אבל אחד השינויים שערכנו במשימה, העלה את דרגת החשיבה וזה לדעתי כבר שינוי פדגוגי מהותי. לפני השינוי, המורה נתנה לתלמידים את המראה המדויק שבו עליהם לחפש את המידע. אחרי השינוי, המורה נתנה רק את מילות החיפוש, ובקשה מהתלמידים לחפשן לבד. מאחר והמשימה ניתנה בתנ"ך , ומאחר ובאתר "מקראנט" יש מנוע חיפוש שניתן להעתיק בו פסוקים והוא מחפש בכל התנ"ך את מראי המקומות, העלאת רמת החשיבה היתה בעובדה שהתלמיד התבקש למצוא את מקור הפסוק רק בתורה. החיפוש מניב ארבעה מקומות, אחד בספר דברים והשאר בספרי מלכים ודברי הימים. בעצם, העלאת רמת החשיבה קשורה בהסקת מסקנות: התלמיד צריך לדעת מהם חמשת חומשי תורה, ומכאן להסיק, שרק פסוק אחד עונה על השאלה המתבקשת להביא ציטוט מהתורה.

חשבתי על כך, שלפעמים די בשינוי קטן מאד, על מנת להעלות את רמת החשיבה של התלמידים. המשימה הראשונית היתה ברמת חשיבה של ידע בעיקר, ואילו המשימה אחרי השינוי מובילה גם להסקת מסקנות. אחרי ההשתלמות האחרונה שעשיתי על שילוב חשיבה ברמות גבוהות בתחום המידענות, אני מנסה לראות איך ניתן בשינויים קלים ביותר, להעלות את רמות החשיבה ולערוך שינויים פדגוגיים משמעותיים בעקבות זאת. הבאתי את הדוגמא הזו על מנת להדגים את הנושא.

יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

באמת פותחים את דלתות הכיתה

אחד הנושאים שמרבים לדבר בהם בעניין המחשבים היא השקיפות, והעובדה שברגע שהחומר עולה לאוויר הוא נגיש לכולם. חדרי הכיתות שהיו סגורים בעבר, נפתחים לרווחה, לעיתים, בשלב שבו המורים עדיין אינם מודעים עד הסוף למשמעות של פתיחת החדרים. השבוע הופנתה תשומת לבי למכתב שכותב אחד ההורים, שעוקב אחרי הפעילות המתנהלת בקמפוס. במכתב מפנה ההורה את תשומת לב המורים לעובדה, שהתלמידים מעלים את התוצרים לקבוצת הדיון, אך לא כולם זוכים להתייחסות אישית וספציפית של המורה. עובדה שכשלעצמה נראית הגיונית ביותר, אם חושבים על כך ששלושים ושמונה תלמידים מעלים את התוצרים שלהם, והמורה צריך לבדוק ולהתייחס אליהם אחד אחד. זהו ללא ספק אחד המחסומים המשמעותיים ביותר בהיבט המורה, מבחינת כמויות הזמן הנדרשות ממנו לתת משוב אישי לכל תלמיד. אבל גם אם יילמדו המורים טכניקות כיצד להתייחס לתוצרי תלמידים בצורה מכלילה, וגם אם ייכתבו זאת, עדיין יש מקום לשוחח עם המורים על סיכום קבוצות הדיון ועל הדרך הרלוונטית לשיקוף העובדה שהמורה בדק והתייחס לעבודות, גם אם לא נתן משוב אישי לכל תלמיד. בסוף כל נושא יש מקום לכתוב את סיכום הדיון, את העקרונות המרכזים שעולים מקריאת החומרים ומלימוד העצמי של התלמידים. וכמובן שהמורה צריך להבהיר מה נכון, אילו עובדות התלמידים צריכים לדעת מה בגדר חובה ומה בגדר רשות.
צריך לזכור שכשפותחים את דלתות הכיתה, להורים יש נגישות לחומרים ויש להם הערות פדגוגיות שכדאי לקחת בחשבון וללמוד מהן. למרות שמורים מאד מאויימים מהעובדה שההורים רואים ומאירים נקודות, אני חושבת שזו בדיוק הנקודה להתפתחות המקצועית ולצמיחה של המורה. העובדה שמישהו משקף דברים מהצד, שהמורה שנמצא בתוך התהליך אולי אינו מודע להם, או מורגל בהם ולכן לא מקדיש לכך חשיבה רבה, מאפשר למורה לחשוב שוב על שגרת ההוראה שלו.
ומכיוון ההנהלה, השקיפות הזו מעלה נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון: הבדלים בין המורים מבחינת דרכי ההוראה, שיטות ההוראה, רצינות ההשקעה. כשהכל חשוף, ניתנת בידי המנהל, ההורים והתלמידים יכולת ההשוואה. יכולת זו כדאי שתהייה מנוצלת גם היא לצורך למידת עמיתים והתפתחות מקצועית.

יום שני, 10 בדצמבר 2007

סוגיית ההורים

יותר ויותר אני שומעת ממנהלי בתי ספר, לא רק של מחשבים ניידים או של חדשנות בחינוך על מעורבותם הרבה של ההורים, על נטייתם להכנס גם לפדגוגיה, על רצונם להיות שותפים אמיתיים מצד אחד, ובעלי זכות בקורת ודיבור מהצד השני. זה נכון בכל בתי הספר , אך זה נכון במיוחד בבתי הספר שבו הורים רוכשים מכספם מחשבים ניידים שעלותם יכולה להגיע עד ל- 3,000 ש"ח. בחו"ל ההורים הם ממש בעלי מניות בבית הספר, נושאים ונותנים עם מורים על משכורתם ובוחרים מנהלים שיעמדו בראש ביה"ס. בארץ אנחנו עדיין לא שם, אבל קניה של מחשבים ניידים בסכומים גבוהים על ידי ההורים, הופכת להיות מעין הצדקה למעורבות הורים מוגברת. בבתי הספר של הניידים יש ועדות התנעה והיגוי של הורים, שמעוניינים ללמוד את הנושא לעומקו. יש בקשה של הורים להבין כיצד פועלים בסביבה, ורצון אמיתי לעקוב מקרוב אחרי התהליכים. יש אפילו הורים שמוכנים לתרום מזמנם ולהכין מצגות עבור המורים.

בבתי הספר הללו אכן ניתן מענה לרצונם של ההורים בשותפות אמיתית , הן על ידי הקמת ועדות שבהם ההורים שותפים מלאים והן בארגון ערבי הורים, שבהם ההורים מגיעים לבתי הספר עם המחשבים הניידים של ילדיהם, יושבים על ספסל הלימודים ומתנסים ממש בפועל בכניסה לסביבה , בפתיחת תיקיה של חומרי לימוד, בכניסה לאתרים מקושרים ובמענה בפורום . נושא השיווק להורים תופס נפח גדול מאד בתוכניות מעין אלו ויש לתת עליו את הדעת. השיווק חייב להעשות לאורך כל השנה, כל שנה, ולא מספיקה ההתלהבות של הכניסה לתוכנית חדשה. ההורים מעוניניים לראות את התפתחות התוכנית כמו גם את ילדיהם מתפתחים במיומנויות מחשב, בפעילויות הדורשות מורכבות גבוהה יותר בשילוב המחשב. ויש להם גם רצון לשמוע על ההשגים, בלי המחשבים ובעיקר אתם!

ארגון ההורים "לערבי הסברה" יכול להיות סביב נושאים כמו גלישה בטוחה, הרצאות עדכניות על שילוב של מחשבים בהוראה-למידה, מהנעשה בתחום בעולם, פרוייקטים משותפים שניתן לחשוב עליהם כגון: שורשים, מוזיאונים וירטואליים וכו'.
בחודש הקרוב מתוכנן אירוע הורים כזה. אני מבטיחה לכתוב עליו בבלוג.

יום ראשון, 9 בדצמבר 2007

מעקפים בכיתה

במהלך הביקור הופנתה תשומת לבי למחשבה על ה"מעקפים" שמבצעים המורים, המצביעים על הבנה טכנולוגית ביחס לאפשרות לנצל באופן מקסימאלי את התנאים הטכנולוגיים הקיימים, תנאים שסובלים מרוחב פס מוגבל ומעומס על השרתים כשתלמידים רבים משתמשים בעת ובעונה אחת ברשת ופותחים את אותם הקבצים. החשיבה של המורים מצביעה על כך שניתן לעקוף קשיים טכנולוגיים באמצעות פדגוגיה נכונה. אחת הדוגמאות למעקף כזה היתה כשהמורה מציגה את המצגת במקרן בזמן השיעור ומבקשת מהתלמידים להיות קשובים אליה, ולא לפתוח את המצגת במחשבים הניידים על מנת לא ליצור עומס מיותר על הרשת האלחוטית. המצגת אמנם נמצאת שם לשירות התלמידים, אך לאו-דווקא בזמן השיעור ולא דווקא כולם בבת אחת. מעקף דומה מבצעת מורה המקרינה סרט במקרן על הלוח, והתלמידים כולם צופים בו.
אני חושבת שמן הראוי שניתן את הדעת על המעקפים הללו, וגם נשקף למורים באמצעות תמלול את מה שהם מבצעים אולי, באופן אינטואיטיבי, כי למדו "על בשרם" שכך נכון לעשות מתוך ניסיון השטח.

בכלל, בעקבות ההשתלמות על החשיבה ברמות הגבוהות, ועל המאטה-חשיבה, הגעתי למסקנה שאנחנו עושים דברים רבים נכון, אבל "חוטאים" בכך, שאיננו משקפים אותם מספיק, איננו מתמללים ואיננו מעבירים אותם משלב החשיבה האינטואיטיבית לשלב החשיבה המתוכננת והרצוייה. אני לוקחת על עצמי לנסות ולתמלל את התופעות בכל פעם שאתקל בהן.

יום ראשון, 25 בנובמבר 2007

על קיצורי דרך מצד אחד ומעקפים מהצד השני

כל ביקור ביישוב מחדד את הראייה ותורם לעוד תובנות. בעקבות הביקור שהיה היום, התחלתי לחשוב על הבקשה לתת טיפים לקיצורי דרך לאחרים, שלא שותפים במהלך הזה. משהו מסוג "שילמדו מההצלחות שלנו" ומהתובנות שלנו. כלעצמו, רעיון נכון חסכוני ויעיל. ויחד עם זאת אני מוצאת את עצמי מהרהרת האמנם ניתן? האמנם ניתן ליצור מודל של עשרה טיפים עשה ואל תעשה על מנת לחסוך הרבה זמן וכאב מאחרים? ואפילו ביישוב אחד, כל בי"ס שונה ולכל אחד ראיה מערכתית משלו, עם אג'נדה מעט שונה. ואפילו בבי"ס אחד, הרבה מורים, כל מורה שונה מחברו, כל מורה מתקדם בקצב האישי שלו, וגם אני כמדריכה, מוצאת את עצמי פעמים רבות תוהה על העובדה שלפעמים מהלך מסוים מצליח עם מורה אחת ולא מצליח עם מורה אחרת. וזה מביא אותי לחשוב על העניין הזה של טיימינג, על המוכנות והיכולת של המורים השונים לקלוט את מה שאנחנו אומרים, להבין בדיוק למה אנחנו מכוונים. לפעמים אני מרגישה שאני מקדימה את המאוחר, כמו לדוגמא, מורים שלומדים את קורס המידענות בשלב מתקדם מאד, כשהם עצמם עדיין לא בשלים מכיוון שלא למדו הרבה עם מחשבים, לא פיתחו מספיק משימות מתוקשבות, לא בררו לעצמם עד הסוף את הערך המוסף של העבודה בסביבה המתוקשבת. ואז אני מוצאת את עצמי מלמדת, אבל המורה ממול לא מפנים ולא מצליח להעביר הלאה לתלמידים, כי אני פוגשת אותו בשלב מוקדם מדי, ונמצאת "טרום זמנו". אני זוכרת בעיה כזו גם מקורסים אחרים שהעברתי, לדוגמא כשספרתי לרכזי הערכה איך מארגנים מידע כמותי באקסל, ופגשתי אותם אחרי זמן, נאבקים ולא יודעים ( ובטח לא זוכרים) את כל מה שלמדתי, כי שם שוב הקדמתי את זמנם. והסוגיה הזו מטרידה מאד, כי אני מרגישה שהרבה פעמים אנחנו "מבזבזים" משאבי הדרכה יקרים על מורים שעדיין לא יודעים להעריך מה אנחנו מציגים להם בקורס מידענות, ולא בגלל שהחומר לא משמעותי, אלא כי נדמה להם שהם עושים אותו דבר, ומכירים את זה כבר. פירוק התהליך המידעני למרכיביו איננו עניין של מה בכך, ועד שהמורים לא מוצאים את עצמם עם התסכול שבקושי ללמד תלמידים לבחור מתוך ים המידע את הפרטים הרלוונטיים למשימה שלהם, עד שמורים לא מתמודדים בעצמם עם הצורך ללמוד מידע חדש לצורך הוראתו, הם לא תמיד ממש מבינים את ההבדלים שבפירוק התהליך כפי שאנחנו עושים אותו. ואני שואלת את עצמי פעמים רבות מתי זה הזמן הנכון? מהו הטיימינג האידיאלי לצורך ההעברת ההשתלמות של התהליך המידעני על מרכיביו השונים למורים.
ומנגד, היום הובא לתשומת לבי מעקף שהמורים מבצעים, בין אם ביודעין ובין אם לא הקשור לקשיים טכנולוגיים אתם הם מתמודדים
. אני מזמינה אתכם לקרוא על כך בפוסט הבא.

יום שלישי, 20 בנובמבר 2007

הקמנו חברת הייטק של תלמידים

כשיצאתי לפרוייקט תוכנית ניידים באחד היישובים במרכז הארץ, אני חושבת שלא שערתי לעצמי מה זה אומר: על אילו סדרי גודל מדברים. מהשנה הראשונה, בה היו שותפים כ- 200 תלמידים וסה"כ 5 כיתות התרחבנו ל- 22 כיתות וכ- 1000 תלמידים המשתמשים במחשב הנייד ומגיעים אתו יום יום לבתי הספר. זוהי אופרציה מאד לא פשוטה, שדורשת ליווי טכני לאורך כל הדרך. בתי הספר אינם מורגלים בעבודה טכנאי מחשבים צמוד, אבל סדר גודל כזה של משתמשים דורשת הרבה יותר מטכנאי אחד. מדובר כאן, בתחזוקה שוטפת של מחשבים, שמתקלקלים מדי פעם, בתחזוקת שרתי אינטרנט ובתחזוקת שרתים פנימיים בתוך בתי הספר. כל חברה שהיה פועלת עם כמות משתמשים גדולה כל כך, היתה דואגת ראשית לטיפול השוטף של טכנאי תחזוקת מחשבים. אבל מסתבר, שבבתי הספר ובפרט ביסודיים שבהם, אין אפשרות להחזיק טכנאי צמוד ואין תקנים. זאת ועוד. טכנאיים רציניים, בעצם אנשי סיסטם וראשי פרוייקט טכניים לא בדיוק יבחרו בברירת המחדל מקום כמו בית ספר לעבוד בו, דבר המקשה עוד יותר על בתי הספר למצוא מועמדים המתאימים לתפקיד. איש טכני כזה צריך לא רק לתחזק את המחשבים, אלא גם להסביר לתלמידים איך לשמור על המחשב האישי שלהם, להסביר למורים איך לעבוד עם תוכנת השליטה ( שעדיין יוצרת בעיות בעקבות החיבור לרשת האלחוטית) לנתח את התקלות הנפוצות והשכיחות ביותר, ולנסות לפתור את הבעיות בזמן אמת כשיש עומס על השרתים ותלמידים רבים עובדים בו זמנית. כאן נדרש אדם עם ניסיון רב וגם עם גישה לתלמידים ולמורים, אדם שיכול להסביר נושאים טכניים מורכבים במילים פשוטות, ויחד עם זאת, גם מקצוען בתחום הטכני. ומסתבר שהחלוציות והראשוניות של הפרוייקט מזמנים תפקידים חדשים ואחרים בבתי הספר מאלו שהכרנו עד כה. גם תפקיד רכז התקשוב משתנה מאד, ראשית עקב עומס העבודה הרב, ושנית מעצם הפיכתו לרכז קמפוס וירטואלי, עבודתו ברישום תלמדיים וקבוצות, בניהול הרשאות, שאמנם היה קיים גם קודם לכן,באתר הבית ספרי אבל לא בהקפים כאלו. עליו לעזור בהפקת דוחות וכמובן נשארים לו כל תפקידיו הישנים כמו עזרה פדגוגית ולווי מורים בתכנון מטלות מתוקשבות, וכן בבחינה של חומרים חדשים. ועוד לא דברתי על החשיבה החדשה שיש לעשות לגבי תפקיד האתר הבית ספרי ותפקיד הקמפוס הוירטואלי, ומה מעלים להכין ומתי.

הניווט בין כל השותפים בתוכנית מאתגר אך יחד עם זאת לעיתים מתסכל מאד. לכל אחד יש את האג'נדה שלו וסדר היום שהוא מעוניין לקדם, ולמרות שהמטרה הכללית משותפת לכל השותפים, יש הבדלים משמעותיים בביטים ובייטים. כולנו רוצים ליצור מצב של "מנצחים- מנצחים", אבל התפעול היומיומי מזמן הרבה מהמורות בדרך ודורש הרבה הבלגה , סבלנות וסובלנות
.

יום חמישי, 15 בנובמבר 2007

בעיות אתיות ותוכנות מסרים מידיים

אני מאד מעונינת לשתף בבלוג הזה הרבה מדריכים בתחום התקשוב אבל אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על הבעיות האתיות המתעוררות בכתיבה כזו ברשת. אני מאד משתדלת לא לנקוט בשמות בתי ספר, לא בשמות מנהלים ולא בשמות מורים, אבל כל הזמן מקננת בי התחושה שישנם הרבה אנשים שיכולים בקלות רבה לנחש במי מדובר, ולהצליח בניחוש. זו אחת מהבעיות האתיות שהכתיבה בבלוגים מציפה.

הבוקר היתה פגישת עבודה של צוות הורים מאד מעורבים באחד מבתי הספר המשתתפים בתוכנית. דנו בנושא ה- ICQ בשיעורים. מסתבר, שתלמידים רבים אינם יכולים לעמוד בפיתוי, ומצ'וטטים תוך כדי שיעור. במהלך הישיבה עלו רעיונות ראדיקליים כמו לחסום בשרת הבית ספרי את האתר של האי.סי והנימוק לכך היה "לא לשים מכשול בפני עוור " ולא להטיל על ציבור התלמידים תקנה שאינו יכול לעמוד בה. לעומתם טענו הורים אחרים וגם חלק מהמורים, שאנחנו צריכים לחנך את התלמידים ולאכוף את הנושא הזה כמו טיפול בכל בעית משמעת אחרת בבית הספר.
הנושא הזה אכן מטריד רבות מורים ותלמידים. אני עצמי מוכרחה להודות שחסמתי במחשב האישי שלי את כל תוכנות המסרים המיידיים, כי מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים מסמנת ש"אינני נמצאת", או ש"אני עסוקה", בזמן שעבדתי על
המחשב. רוב הזמן, אני עובדת במחשב, והצ'יטוטים מפריעים לי וקוטעים את חוט המחשבה שלי. המורים עדיין לא ערוכים להתמודד עם ההצפה שהם חשים לנוכח שילוב המחשבים בשעורים. הצפה שנובעת מהקושי להקרין במסך, ללחוץ על העכבר, לדבר. אני רואה מורים שעדיין לא הבינו שעליהם לשנות את מיקומם הפיזי בכיתה - אם בעבר נהגו לעמוד בחזית הכיתה, כעת, כשהתלמדיים עובדים בניידים שלהם, עליהם לעמוד מאוחרי התלמידים, בסוף הכיתה. מורים עדיין לא הפנימו שעליהם להסתובב בין התלמידים, לא לשבת מקדימה ליד השולחן. ואכן, קשה מאד לאכוף על התלמידים את הצ'יטוט. התלמדיים זריזים מאד, עד שמורה שומע את הקול המתלווה להעברת המסר המיידי (התרנגול המעצבן הזה, מכירים?) ומחפש מהיכן הגיע, או עד שהוא קולט בעיניו שהמסר הועבר, התלמידים כבר במקום אחר.

כשלעצמי אני מאמינה שצריך לשוחח עם התלמידים על הנושא, להסביר את הקושי גם של מקבלי המסרים, שלא תמיד מעוניינים להתנתק מעבודתם ולהשיב. יש לחנך את התלמידים שאין לצ'טט בשיעורים ואסור להרפות. תלמיד שנתפס מצ'וטט יצטרך לשבת עד סוף השיעור כשהמחשב הנייד שלו יישאר סגור והוא לא יוכל להמשיך לעבוד בו באותו השיעור. אסור לוותר בקלות וישר לסגור את השרת. יש להמשיך ולחנך לעניין ולא לבחור בדרך הקלה של חסימות.

יום שלישי, 13 בנובמבר 2007

במקום פתיחה

לפעמים צריך מזל בחיים. כך מצאתי את עצמי מעורבת מעל הראש בתוכנית לשילוב מחשבים נידים בישוב במרכז הארץ. תוכנית אליה חברו גופים שונים: מטח מצד אחד, המועצה המקומית מצד שני ומשרד החינוך מהצד השלישי.תוכנית פורצת דרך, חדשנית, משמעותית לכל השותפים בה, תוכנית שמציבה את התקשוב ושילובו בהוראה ובחיי בית הספר במקום אחר לחלוטין.

זו השנה השניה שהתוכנית מתנהלת, והשנה התרחבה ליישוב נוסף. למרות שבעבר כבר חשבתי להתחיל לתעד תהליכים על מנת לשמר את הזכרון , לא הצלחתי להושיב את עצמי לעשות זאת. תמיד יש כל כך הרבה דברים אחרים לעשות. אבל היום היתה לי החלטה לשבת ולהתחיל.


מאיפה להתחיל? מיוזמה של ראש רשות, איש חזון שראה בדמיונו את תלמידי היישוב צועדים לבתי הספר עם מחשבים ניידים, או כפי שאחד התלמידים התבטא בכנס היום עם "הילקוט של עתיד?" או להתחיל בחיבור הנפלא של האנשים המובילים את התוכנית, מנהלים, מדריכים, ראש התוכנית , שכולם רוצים בכל מאודם שהתוכנית תצליח, ועושים הכל, אבל ממש הכל כדי לאפשר אותה? או אולי להתחיל דווקא מהמורים, אלו שהיו הסקפטיים ביותר והיום יש להם ברק בעיניים וחדוות יצירה? כל התחלה תהיה אפשרית וכולן יחד יובילו לאותו המקום: מקום של גאווה, מקום של חלוציות, מקום שמצמיח, מקום שמוביל. אני לוקחת על עצמי להתחיל לתעד בצורה שיטטית את התהליכים שאני כמדריכה עוברת, את הדילמות המקצועיות שאנחנו נתקלים בהן במהלך העבודה, ואת הרפלקציות שלי. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי על מנת ללמוד. אתם מוזמנים להאיר ולהגיב, ולא לחסוך בשאלות.